קשה להישאר אופטימי לנוכח התמשכות המלחמה, החיילים שנהרגים מדי יום, סרטוני החטופים שעדיין נמצאים בעזה והתחדשות הקטטות הפוליטיות שמביאות לתחושה ציבורית של דכדוך. ובכל זאת, הנה כמה סיבות מעודדות.
ראשית, לגבי המלחמה. אף שחמאס שורד, כבר עתה, לפני שהמלחמה הושלמה, וכשמיליון עזתים עקורים מבתיהם ההרוסים, ברור שחמאס איבד מיכולותיו לשלוט. מיעוט השיגורים ביחס לראשית המלחמה והעובדה שאנשיו בעיקר מסתתרים ומגיחים מדי פעם, מעידים על פגיעה משמעותית, שתימשך גם כשהמלחמה תיכנס לשלב הבא וצה"ל יתמקד במבצעים מיוחדים. במובן זה חמאס, גם אם לא יחוסל במלואו, עשה טעות קשה שתעלה לו במחיר אובדן דפוס השלטון הקודם. הסרת איום צבאי מסדר גודל של חמאס אינה דבר של מה בכך. המקרים של רוסיה ואוקראינה או ארצות־הברית באפגניסטן, אף שהם מורכבים יותר, מעידים עד כמה קשה לנצח בזמן קצר, ואם ישראל תשכיל למצוא חלופה לשלטון חמאס בעזה, זו תהיה נקודת הכרעה חשובה בסכסוך.
שנית, רוח הלחימה. מאז שפרצה המלחמה מערך המילואים של צה"ל התגייס במלואו. זה אומר שישראלים מכל הגוונים מוכנים למות בשביל ניצחון. במקביל, גם האזרחים, שנתונים כבר כמעט שלושה חודשים במלחמה, מתפקדים ברובם ולא מתלהמים. גם זה לא דבר של מה בכך. רק לשם השוואה: את אוקראינה עזבו מראשית המלחמה כמעט עשרה אחוזים מתושביה. ישראל מבחינת הלכידות חזקה יותר. הלכידות מתקיימת גם בין יהודים לערבים בתוך ישראל - ולמרות המתח העצום כמעט שאין תקריות מיוחדות, להפך: יש מפגני תמיכה והזדהות מצד לא מעט מערביי ישראל.
הדבר הנוסף הוא מעמדה האזורי של ישראל. אם בראשית המלחמה נדמה היה כי ישראל נחלשה תחת איום מכמה חזיתות, בסופו של דבר חיזבאללה לא מוכן להסתכן בלחימה מלאה לטובת חמאס; החות'ים בתימן הביאו עליהם את זעם הקהילה הבינלאומית; ומדינות ערב, בין היתר מתוך תמיכה שבשתיקה בהשמדת חמאס, עומדות מנגד.
עוד שני היבטים מצריכים להסיט את המבט מחוץ לישראל. הראשון נוגע לתמיכת הממשל האמריקאי, שחרף חילוקי דעות מקפיד לצייד את ישראל ולראות את מיטוט חמאס כאינטרס משותף. השני נוגע לעולם היהודי. לצד החשש מהאנטישמיות הגואה, אפשר להתעודד מהתמיכה של כמעט כל יהודי העולם - כולל סלבריטי כמו ג'רי סיינפלד - שאומרת משהו עמוק על החוסן ורצון הקיום של העם היהודי.
החשוב, והעצוב מכל, הוא מצב החטופים שטרם שוחררו. אף שהוויכוח על החזרתם גולש למריבות פוליטיות, את הדיון בנושא צריך להבין גם מבעד לתחום תורת המשחקים. כלומר, איך ניתן להשיב אותם: עם יותר לחץ צבאי או עם נכונות רבה יותר לתנאי חמאס. בהנחה שקבינט המלחמה, כפי שדיווח נדב איל ביום שישי, מאוחד בשאיפתו להחזירם כמטרה ראשית, ודווקא לנוכח שחרור הסרטונים מצד חמאס, אפשר לקוות שמאחורי הקלעים נרקמת עסקה נוספת.
וצריך להתעודד גם מהסקרים. מאז תחילת המלחמה, למרות מאמצי נתניהו להסיר אחריות וחרף תנודות במצב הרוח הציבורי, ניכר כי רוב הישראלים מאוחדים בהבנה כי דרוש שינוי עמוק. אם לקראת הבחירות יקומו גם מפלגות חדשות, שיציעו אנשים חדשים, אפשר לקוות לתחילתו של שינוי מערכתי עמוק בזירה הפוליטית.
האופטימיות מתחזקת גם מההערכה שכשהמלחמה תסתיים, תוצאותיה יביאו לחשבון נפש גם בעזה וברשות הפלסטינית - ולכן חשוב שתיבחר הנהגה ישראלית שתותיר פתח לתקווה להסדר עתידי. דבר לא יקהה את התוגה על הנטבחים, החטופים והחיילים שנהרגים מדי יום. אבל לאור כל זאת אסור לשכוח שהעתיד שלנו יכול להיות יפה יותר אחרי.
