מתחם הקניות היוקרתי "אל־ראד 1" שבשדרות יוסוף אלת'אמה שמגיעות עד לים, ממוקם בבניין יוקרה בן שש קומות, שמשלב דירות פאר עם מעוז שופינג לעילית של שכונת רימאל. עד לפני שלושה חודשים פעלה בקומת הקרקע של המתחם חנות אקססוריז ומשקפי שמש אופנתית. במרכז החנות ריצוף הקרמיקה זז לעיתים. רק מתי מעט ידעו מדוע: מתחת לרצפה הופעלה מעלית רחבת דלתות, שהובילה לגרם מדרגות נגיש לנכים. מכאן פעל במשך שנים איש הצללים וראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף.
סמוך לפיר שבמרכז החנות – שהפכה כעת לעיי חרבות – ניצב כיסא גלגלים מאובק. הקצין מיחידת שלדג שפועל עם לוחמיו באזור לא מתחייב שמדובר בכיסא של דף עצמו, אך כיסא דומה המתין גם בבטן האדמה, בעומק של כ־60 מטרים, וסביר שהמתין לראש הזרוע הצבאית.
דף (58), ששרד כמה ניסיונות התנקשות ישראליים, נותר נכה פיזית, אך מחומרים מודיעיניים שהשיג צה"ל בימים האחרונים ברצועת עזה עולה שהוא נמצא במצב טוב משחשבו בישראל. על פי הממצאים, על אף שדף נעזר לעיתים בכיסא גלגלים, בחלק מהמקרים הוא מצליח לצעוד בעצמו, עם מוגבלות פיזית כלשהי, זכר לנכות שהותירו בו הניסיונות לחסלו.
גורמי המודיעין הישראליים הצליחו לזהותו לא אחת בימי שגרה, וההוראה מלמעלה הייתה קבועה – לתת לו חסינות כדי לא ליזום מלחמה בחמאס. כך גם לגבי יתר בכירי חמאס שניהלו מ"קריית הממשלה" הענקית הזו את שגרת חייהם – דירות פאר מצד אחד, משרדים נחשקים מצד שני, ובמידת הצורך, בחירום, ירידה ללשכות שב"בור".
מפקד חטיבת השריון 401, אל"מ בני אהרון, הוא הקצין שכבש את המתחם. "כל מי שהיה במרכז העניינים של עזה הקים לעצמו פה בית ומשרד ולשכות עם כל הצרכים להסתתר במשך חודשים ארוכים. עולם שלם של הונאה" הסביר. "זה נראה כמו כיכר המדינה בתל־אביב, אבל מה שיש כאן זה מרחב צבאי מבוצר".
בחמאס שמרו בקיצוניות על סודיות המתחמים התת־קרקעיים. ה"יחידה לאבטחת אישים" בחמאס לא סמכה אפילו על אנשיה: כך למשך, כשדף רצה לרדת ללשכתו התת־קרקעית, היו לו מאבטחים שהמתינו שם. למאבטחים שמעל הקרקע, לא הייתה גישה לבסיס המנהרות התת־קרקעי.
כך נוהלה האבטחה והמידור החריף גם עם יחיא ומוחמד סינוואר, מרוואן עיסא, איסמעיל הנייה ושאר בכירי צבא הטרור. באחד מארבעת בתיו של יחיא סינוואר, זה שבמחנה הפליטים שאטי, מצאו לוחמי צה"ל לא פחות מ־40 מצלמות אבטחה, רובן סמויות, ודלת הידראולית שנפתחת מתוך רצפת המטבח, בלחיצה על אחת המרצפות. גם משם יכול היה סינוואר להגיע ברשת מנהרות ל"קריית הממשלה" שמתחת לכיכר פלסטין.
למרות שצה"ל ידע שפה ממוקמת "קריית הממשלה" של חמאס, בתי המידות של בכירי מפלצת הרוע לא הושמדו לאורך שנים, וגם לא הבסיס התת־קרקעי הענק הזה. "ברור שלוקח עשרות שנים לבנות מתחם ענק ומסודר שכזה", אמרו אתמול בצה"ל.
ועל אף הלחימה, עזה לא הפכה בחודשיים האחרונים לדרזדן או לסטלינגרד. גם לא לדאחייה של ביירות אחרי מלחמת לבנון השנייה. רוב המגדלים והבניינים נותרו על תילם, ורק חלקם נפגע או הוקרס. הטנקים והנמ"רים של גדוד שקד מגבעתי יעזבו בקרוב את המקום שהפך לביתם בחודש האחרון, וספק אם ישובו, בטח בעוצמה הזו. אף אחד כאן לא מבטיח כיצד ואם תמנע ישראל את שיקום מוסדות הטרור הללו ביום שאחרי, זה שכבר נראה באופק.
