שתי תמונות מרצועת עזה. הראשונה: קבוצת אזרחים פלסטינים נמצאת בתנועה באזור בית החולים האינדונזי, בצפון הרצועה. הם מנסים לעבור דרומה. צה"ל מפקח על הציר, כדי לנסות ולזהות חטופים או אנשי חמאס בנמלטים. יש דגלים לבנים בקרב האזרחים. לפתע, מגיח מתוכם מחבל עם מטול אר־פי־ג'י ומשגר לעבר הטנק שנותן חיפוי. אין נפגעים. הוא מחוסל.
תמונה שנייה, בשכונת רימאל בעיר עזה. פשיטה של חטיבה 401. גבר כבן 60 מתקרב אל הכוח. הם מבצעים ירי אזהרה, הוא ממשיך להתקדם - ומתפוצץ. אין נפגעים לצה"ל. ההערכה באוגדה היא שמדובר במחבל חמאס, ואם כל הפרטים הללו מדויקים - אישרתי אותם עם דובר צה"ל - הרי שמדובר בפיגוע ההתאבדות הראשון במלחמת עזה.
מי שסיפר לי על האירועים הללו הם חיילים בשטח. האירועים ממחישים את הדילמות הקשות של לוחמים ומפקדים. הם מדגימים עוד משהו: הדשדוש ומלחמת הגרילה שחמאס מתכנן ומיישם בשטחים שכבר מוחזקים בידי צה"ל. בשבועיים האחרונים זה כבר החל. מטענים שמונחים בלילה על צירים. ירי צלף בודד. הסתננות של חמאס (אולי במנהרות שטרם התגלו) בחזרה אל מקומות שצה"ל חש בהם בטוח יותר עד לפני שבועיים־שלושה. בשלב הבא יהיה צריך לסכל מחבלים מתאבדים, שיגורי קורנטים, מכוניות תופת.
השלב הבא הוא שלב ג'. השלב השני של המלחמה - הקרקעי - עוד מתנהל. לאחריו, יתמקמו מחדש כוחות צה"ל בתוך רצועת עזה ובעיקר בצפון. תותר חזרה מסוימת של תושבים, מוגבלת, מסוננת לכאורה, בעיקר לשכונות מסוימות בעיר עזה. צה"ל ימשיך בפשיטות מיוחדות ותקיפות מהאוויר "עד להרס יכולות חמאס", כפי שאומרים בקבינט. חמאס ינסה לגבות מרצועת הביטחון וממוצבי צה"ל בתוך הרצועה את ליטרת הדם שלו. חשוב להדגיש שצה"ל לא טיהר את צפון ומרכז עזה; הוא השתלט עליהם מבצעית. כל עוד יש שם פירים, מנהרות, אלפי בתים רבים שלא נסרקו, חוליות חמאס צפויות לפעול בלב השטח. במקביל, משאיות מזון וציוד יעבירו אספקה למובלעות, נניח ג'באלייה. מהדרום ימשיכו לנסות לשגר לעבר ישראל; עידן "הבנות", "שקט ייענה בשקט" או "הפסקת אש" עם חמאס הסתיים. יש כאלה שמשווים את שלב ג' לכיבוש בלבנון עד נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון ב־1985. הלוואי. זה מצב מורכב בהרבה.
את חמאס, ככוח שלטוני וצבאי, צריך לחסל. ישראל החליטה למעשה - בהמלצת הדרג הצבאי - שלא לכבוש באמת את הרצועה. לא לעבור מבית אל בית, להשתלט לחלוטין על רפיח, להקים ממשל צבאי. בתנאים האלה, המיטוט הצבאי מאתגר וקשה. קשה בגלל המנהרות, התמיכה הנרחבת באוכלוסייה, המשך נוכחות חמאס בדרום הרצועה.
אז מה המשמעות של מיטוט כוחו השלטוני של חמאס? בישראל מצטטים שוב ושוב את התקציב שחמאס מקבל מקטאר ומאיראן. אך המנגנון החמאסי מורכב ומתוחכם בהרבה. הוא עובד כך: הרשות הפלסטינית מספקת שירותים בתוך רצועת עזה. אך המיסוי שנגבה מתושבי עזה לא מגיע אליה. כמו כן ארגוני סיוע (כמו אונר"א) תומכים באוכלוסייה האזרחית בחינם, במימון המערב הנדיב. קטאר מעבירה עשרות מיליונים כל חודש, ורובם מגיעים לתושבי עזה עצמם. אך ממשלת הטרור העזתית הקימה מערך אדיר של גביית מס, מכס ודמי פרוטקשן מהברחות. מדובר בסכום המגיע לחצי מיליארד דולר בשנה. בשנה האחרונה חמאס העלה את המיסוי שלו (על הכל, ממים בבקבוקים ועד לזוג ג'ינס, דרך פירות ים, דגים, פירות וירקות). בישראל מעריכים שהוא רצה לממן את המלחמה המתקרבת. הכסף שחמאס גובה, לא חוזר לאוכלוסייה ברובו; זו מטופלת על ידי תרומות, ארגונים בינלאומיים, הרשות הפלסטינית וקטאר. כך המערך השלטוני של חמאס נהנה מתקציב ביטחון ענק ביחס לכל ארגון טרור אחר - אבל בלי אחריות על הצרכים האזרחיים של התושבים.
ואיך חמאס גובה את מיסיו? הוא אוכף. יש לו מונופול על אלימות ברצועה. וזה נכון גם לימים אלה, שבהם ממשיכים לפעול שווקים וחנויות בדרום הרצועה. כל עוד הפעילות הכלכלית של מיליוני בני אדם מתקיימת, וחמאס מחזיק בשליטה על הסחורות שנכנסות, הוא ממשיך לקבל הכנסות - והכוח השלטוני שלו יכול להתקיים. תקיפות מהאוויר ופשיטות חטיבתיות לא יפתרו את הבעיה הזו. אין פה סימני קריאה, ואין אפילו סימני שאלה. יש פה שאלה אחת: האם מישהו בישראל, ברצינות, עוסק במכלול של הפלת משטר חמאס. הכלכלי, התרבותי, האזרחי. ולא רק בספירת גופות מחבלים.
(הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת")
פורסם לראשונה: 00:00, 21.12.23
