ההודעה של תנועת חמאס, כי היא דוחה על הסף אפשרות של חידוש המו"מ עם ישראל באשר לעסקת שחרור חטופים בתמורה לשחרור אסירים והפסקת אש, מעידה על השאננות של צמרת הארגון. בכירי התנועה רואים את עצמם כיורשיו של סלאח א־דין אל איובי, המצביא המוסלמי ששיחרר את ירושלים מידי הצלבנים, לא פחות. ועל אף שהאינטרס המיידי של הארגון ושל תושבי רצועת עזה הוא בהפסקת אש, הנהגת הארגון הזחוחה בטוחה שתצליח להכניע את ישראל ולגרום לה להפסיק את הפעולה הקרקעית ולסגת מהרצועה.
ועדיין, אין משמעות הדבר שהארגון אינו מעוניין בהפסקת אש - הוא פשוט רוצה בה בתנאים שלו. נכון, צמרת חמאס מתבצרת בעמדתה שהמו"מ יתאפשר רק לאחר הפסקת אש מוחלטת ואפילו נסיגה ישראלית מעזה, אולם העמדה הנחרצת של חמאס נובעת מכך שבצמרת הארגון מריחים כעת הזדמנות יוצאת דופן לסחוט מישראל ויתורים משמעותיים באשר לאורכה של הפסקת האש וכן באשר לזהות האסירים הפלסטיניים שישוחררו בתמורה לחטופים הישראלים.
בהתאם לראיית הארגון, ההזדמנות יוצאת הדופן נובעת מחיבור בין שני גורמים: האחד - הלחץ הציבורי בישראל להגיע לעסקה, והשני - מצבו הרעוע של נתניהו בסקרים, שמשווע להישגים כלשהם. זה כבר קרה בעבר ב־2011, כאשר המחאה החברתית המפורסמת הובילה את נתניהו להסכים לעסקה חסרת תקדים לרעת ישראל ולשחרור של 1,027 אסירים, ובהם יחיא סינוואר עצמו, בתמורה לגלעד שליט.
ייתכן שהצד הישראלי עשה טעות כאשר בא מראש עם "הצעה משופרת לחמאס", בניסיון להביא את הארגון להסכים למתווה החדש. הבעיה היא שכמו תמיד, הנכונות הישראלית ללכת במו"מ רחוק יותר התפרשה כחולשה וכהזדמנות לסחוט עוד מהצד הישראלי. לפי דיווחים, בחמאס מכוונים גבוה - כלומר רוצים להביא לשחרור מיידי של בכירי האסירים הפלסטינים, בהם מרואן ברגותי מנהיג הפת"ח, אחמד סעדאת מזכ"ל החזית העממית ועבדאללה ברגותי, מבכירי המהנדסים של חמאס. מבחינת הארגון, אם הוא יצליח לגרום לישראלים לשחרר כבר בקרוב את בכירי האסירים הפלסטינים, אלה שישראל סירבה לשחרר בעסקת שליט, יהיה זה הישג יוצא דופן אפילו בהשוואה ל־7 באוקטובר, בטח ובטח אם מדובר במרואן ברגותי שהפך לסמל פלסטיני לאומי ונחשב למנהיג הפופולרי ביותר בשטחים, מועמד ודאי לרשת את אבו־מאזן בבוא היום, אם ישתחרר מהכלא. לכאורה זו הייתה המטרה של סינוואר בהתקפה ההיא, ולכן הארגון צפוי להתמקד בשמות שכאלה במו"מ עתידי. כלומר, הסירוב כעת לנהל מו"מ, יכול מבחינת חמאס להוביל לא רק להפסקת אש ארוכה, אלא גם לשחרור מחבלים "כבדים", עם הרבה דם על הידיים. התקווה הגדולה של חמאס היא שאם יצליח לשרוד את המתקפה הישראלית עד ינואר (אז, לפי כל הדיווחים, ישראל צפויה לשנות דפוס פעולה ולהתמקד בפשיטות ממוקדות), הרי הארגון לא רק שיינצל, אלא שאולי גם ממשל חמאס בעזה ישרוד.
אולם אלה כמובן רק השאיפות של חמאס, שלעיתים נדמה שאין להן אחיזה של ממש במציאות. נכון שלא מעט מחבלי חמאס שרדו את ההתקפות הישראליות ומצליחים לתקוף את הכוחות הישראליים, נכון שדעת הקהל בישראל רוצה בעסקה "עכשיו" ומתחילה לגלות חוסר סבלנות באשר למטרות הפעולה הקרקעית, ועדיין, סינוואר וחבורתו לא הצליחו להבין שהציבור הישראלי לא יסכים לכל דבר שהוא פחות מהפלת שלטון חמאס. ממשלת נתניהו לא תשרוד הפסקת אש ארוכת טווח ללא הישגים צבאיים משמעותיים, ולכן, במתכוון או שלא במתכוון, הסירוב של חמאס לדון אפילו בעסקה לשחרור החטופים משרת דווקא את ישראל מבחינה צבאית. מטבע הדברים, התקשורת מדווחת בהרחבה על ההרוגים הישראלים או על התקרית הקשה בשישי שעבר שבה נהרגו שלושת החטופים, אולם גם צריך לציין שישנם הישגים צבאיים משמעותיים. בכל יום שחולף, היכולות הצבאיות של חמאס נפגעות עוד ועוד. נכון שהוא רחוק מכניעה, נכון שאין כניעה המונית או התמוטטות, ובכל זאת, עוד ועוד מנהרות נפגעות, עוד פעילי חמאס נהרגים וספק אם למפקדי הזרוע הצבאית, ובהם מוחמד דף, יש שליטה של ממש על הלחימה בדרג', בתופאח או אפילו בחאן־יונס. אתמול הודיע דובר צה"ל שצה"ל השיג שליטה מבצעית בשג'אעייה. השבוע גם דווח על שליטה שכזו בג'בליה. נותרו כיסים קטנים מאוד בשכונות תופאח ודרג' בחלק הצפוני של הרצועה. וכעת צה"ל ממקד מאמץ בחאן־יונס ובמערך המנהור יוצא הדופן שם. הסרוב של בכירי חמאס לדון בעסקה עוד עשוי אפילו להוביל לחיסול רבים מהם.
