אסתר אהרונוב פונתה עם ילדיה משדרות עם תחילת המלחמה. בנוסף לקושי בלהיות אם יחידנית למשפחה מפונה, אהרונוב נתקלה בקושי נוסף - כיצד תוכל לעבוד במשרה שקיבלה ועמדה להתחיל אחרי החגים, כשהיא נמצאת קילומטרים מהבית?
למזלה של אהרונוב, מקום העבודה שלה לא רק איפשר לה לעבוד מרחוק, אלא שהמלחמה אפילו קירבה אותה אליו.
אהרונוב עובדת באגף הארנונה בעיריית תל־אביב, שפתח לאחרונה מוקד בשדרות. בתחילת המלחמה היא פונתה לירושלים, וכשביקשה להתקרב למקום עבודתה - הגיע הרכב מהעירייה לפנותה לשם. "בהתחלה נתנו לנו חודש להתאקלם, היינו עושים זומים ומשתפים מה עבר עלינו ואם אנחנו צריכים עזרה. אחר כך עשו סבב ביקורי בית לבדוק מה אנחנו צריכים - ביקשתי שיעזרו לי לעבור למלון בתל־אביב כדי שיהיה לי יותר קל - הגיע נהג להעביר אותי ואת הילדים!".
אהרונוב מספרת שהעבודה גורמת לה להרגיש מעט שפיות בתוך כל הכאוס: "יש הרבה תושבים שאני מכירה שמכריחים אותם להגיע לשדרות לעבודה. אני אישית התחננתי שיתנו לי לחזור לעבוד, חיפשתי את הדרך להעסיק את עצמי. אני גאה שיש לי אפשרות לעבוד, זה לא מובן מאליו".
גם אלון ענבל, מאלף כלבים מקיבוץ ניר עם פונה למלון בתל־אביב, כעת הוא שוהה בחדר המלון עם אשתו שנמצאת בהיריון מתקדם, בתם בת השנתיים וחצי ולפני שבועיים חזרה אליהם גם הכלבה האהובה ג'ון, הכלבה השנייה של המשפחה, באיה, נמצאת באומנה אצל חברה טובה.
"בהתחלה לעבוד לא היה בראש שלי, ממש לא רציתי", מספר ענבל, שהעדיף להתמקד במשפחתו שעברה טלטלה. לבסוף, שהחליט שהוא חייב לחזור לעבוד: "כעצמאי אתה לא באמת יודע כמה יעזרו לך, גורלי נמצא בידיים שלי. אבל מעבר ללעבוד בשביל כסף - העבודה חידשה לי את האנרגיה. זה לא רק הפרנסה שלי, זה הכיף שלי - לעבוד עם כלבים ואנשים ולראות איך זה משנה להם את החיים".
גם מלני בן־ארמון מכוכב מיכאל מצאה את עצמה מתחילה את עבודתה מחדש. היא פתחה את העסק שלה ממש לפני חצי שנה, ולעוטף עברה לפני שנה: "עברנו מרמת־גן לעוטף לפני שנה, מתוך אג'נדה. ארבעה חודשים לפני המלחמה הקמתי את העסק שלי של ייבוש ושזירה של פרחים. אין לי חנות, רק פתחתי את העסק והתחלתי לשווק".
מלני, שהתפנתה באופן עצמאי לתל־אביב, מספרת שהתקשתה לחזור לעבוד: "לא הצלחנו להניע את עצמנו, אפילו בירוקרטיות קטנות כמו להתקשר לקופת חולים הרגיש בלתי אפשרי".
"אחרי שלושה שבועות החלטתי שהגיע הזמן לנסות", היא מספרת: "קניתי פרחים והתחלתי לייבש אותם. בלי הציוד והמכשירים שלי, בלי מקום. התחלתי לכתוב בכל מיני קבוצות ווטסאפ ופייסבוק בעיר שאני מוכרת סידורי פרחים והתחילו להזמין אותי לירידים, כל מיני אירועים במסעדות ולסדנאות בחברות גדולות".
