שלשום בערב החלו להישמע קולות ברשתות ובווטסאפ, לפיהם ישנה "פרשה ביטחונית חמורה" שתיחשף בחצות, כאשר יפקע הצו שאסר את פרסומה. בחדשות קשת קידמו את האירוע עם כיתוב זהה על המסך: "פרשה ביטחונית חמורה". ואכן בשעת השי"ן עלה ברהנו טגניה לשידור וסיפר: המשטרה חוקרת 19 סוהרים בחשד למעורבות בתקרית מלפני חודש, שבה מת המחבל ת'אאר אבו־עסב. על שתי עובדות אין מחלוקת: על אבו־עסב הופעלה אלימות בידי סוהרים והוא מת למחרת. עבור כל מי שמעוניין שאסירים מתועבים ירצו את העונש שהמדינה גזרה עליהם ולא ימותו בנסיבות חשודות, זאת אכן "פרשה ביטחונית חמורה".
אלא שלפחות מבחינה טלוויזיונית, מרגע חשיפת הסיפור המטריד הזה תם תפקידו כ"פרשה ביטחונית חמורה". החל מעלות השחר כמעט ולא נערכו דיונים בנושא, למרות שכידוע לא חסרות מסגרות והזדמנויות. גם האייטמים שכן עסקו בסוגיה היו צרים ודלים. בתוכניות של אמנון לוי ולוסי אהריש בחדשות רשת, למשל, לא הועלו שאלות קשות, כגון מדוע הממצאים של נתיחת הגופה עדיין חלקיים (לא נקבע שהוא מת מהאלימות אך לא הוסבר מה כן הרג גבר בריא בן 38) למרות שחלף כבר חודש.
הם גם לא דאגו לציין שכבר קיימת עדות של אסיר שהשתחרר באחת הפעימות של ההסכם לשחרור החטופים, לפיהן האלימות שאבו־עסב ספג הייתה מזעזעת אפילו את קוונטין טרנטינו. לא צריך לקבל את הדברים כתורה מסיני, אבל להציף אותם זה המינימום המתבקש, בטח כשהכתב אלי סניור אומר לאהריש שעיקר הבעיה בפרשה היא שהסוהרים "לא דיווחו" על התקרית. אפילו גיא זהר היסודי (כאן) חטא באייטם שטחי ולחוץ, נטול היבטים אלמנטריים (למשל דוח הנתיחה). לא "מהצד השני" ואפילו לא "מהצד הראשון".
ואלה, כאמור, עוד הצדיקים יחסית. בחדשות קשת, לדוגמה, עמליה דואק ערכה שיח נינוח באולפן על תנאי הכליאה המיוחדים של מחבלי נוח'בה, בהשתתפות בכיר לשעבר בשב"ס, ואפילו לא הזכירה את הפרשה. טוב, זה כנראה לא חשוב כמו להתמוגג מזה שמשמיעים למחבלים שירי ארץ ישראל ברמקולים.
הכיווץ המהיר של "פרשה ביטחונית חמורה" לכדי נון־אייטם (סליחה, אילה חסון ראיינה ברוך את פרקליטם של חלק מהסוהרים) היא לא רק התמסרות מדאיגה לרוח השר הממונה, איתמר בן גביר, וחרדה שלא לצאת שמאלנים מדי: בימים אלה משודר בטלוויזיה קמפיין שמציג את השירות בבתי הכלא בתור הזמנה לככב בסרט אקשן כיפי בתנאים משתלמים, כאילו שלא הייתה פרשת הסרסור בסוהרות או שלא מדובר בחיכוך יומיומי עם אנשים אלימים ומסוכנים, תחת שר שנחוש להבעיר את השטח. הפער בין הפרסומת הללו מחד והסיקור הזניח מאידך הוא כבר פרשה תקשורתית חמורה.
