כבר עכשיו, כשהמלחמה בעזה רחוקה מסיום, מתקיימות בקהיר, בריאד, בעמאן ובאבו־דאבי שיחות עומק דיסקרטיות על "היום שאחרי". מה עושים עם עזה? מי ישלוט? מה יעלה בגורל תושביה? מי אחראי?
קיבלנו רמז עבה מקהיר, כשהנשיא א־סיסי הודיע חד־משמעית שמצרים לא מתכוונת לארח אצלה את העזתים. וכשישראל ניסתה, אחרי שהאופציה של סיני נפלה, א־סיסי ניצל הופעה פומבית ששודרה בכל ערוצי הטלוויזיה המצרית כדי לחבוט בישראל ולהציע בלגלוג ארסי ש"אם ישראל כל כך מודאגת, למה שנתניהו לא ייקח את תושבי עזה ויושיב אותם בנגב?"
מצרים, ירדן, סעודיה ואיחוד האמירויות מתעבות את חמאס לא פחות מישראל. אבל בכל הנוגע ליום שאחרי, א־סיסי, עבדאללה בן־זאיד ובן סלמאן לא רוצים להיות מופתעים. שלא תצוץ פתאום תוכנית אמריקאית־ישראלית שתדרוש ממצרים לחזור לנהל את הרצועה, או שתציע לפזר את תושביה בין מדינות העולם הערבי. כדאי לשים לב להתבטאויות הבוטות של המלך הירדני, שמתריע שאין סיכוי שתושבי עזה יקבלו מקלט או יוצנחו לממלכה או למצרים. לא במקרה הוא מחבר בין עמאן לקהיר - כוונתו להודיע שלא מצרים ולא ירדן יסכימו לפתרון ההצנחה.
סעודיה, גם היא עסוקה בחיפושי נוסחת קסם ליום שאחרי המלחמה בעזה - על אף שהממלכה העשירה הזו לא תרמה אפילו דולר אחד לעזה, לא שלחה מטוסי סיוע עם מוצרי מזון ותרופות, ושומרת, בכוונה מלאה, על מרחק גדול מהרצועה. אילו רצתה, הייתה יכולה להציע פתרון אולטימטיבי: הלוא החלקים המדבריים שלה ריקים, ואפשר בקלות להושיב בהם לפחות חצי מיליון פלסטינים מהרצועה ולהעסיקם בערי העתיד של סעודיה. המשכורות יהיו נמוכות, והפתרון יכול להאדיר את שמו של בן־סלמאן. אבל לא - אין סיכוי. יורש העצר מעדיף להתמקד בפרויקטים השאפתניים, לא להתעכב על פתרונות לפלסטינים של עזה. סעודיה קולטת אלפי מהנדסים, ארכיטקטים ופועלי בניין. עזתים - יוק.
עיניו של בן סלמאן נשואות, אחרי המלחמה, לכיוונה של ישראל. רק לפני שבועיים יירט חיל־האוויר הסעודי טיל שירו החות'ים לכיוונה של ישראל. הם אף התפארו בכך, כדי לא רק לשלוח סימן אזהרה לחות'ים, שהסעודים מנהלים נגדם חשבון ארוך, אלא גם לאותת לירושלים ש"אנחנו בצד שלכם, רק תסיימו את הלחימה ונחזור למעגל השקט של המגעים בינינו".
הסיפור החות'י לא פשוט: אחר ההתפתחויות עוקבים גם בנמל בג'דה, צומת כלכלי חשוב במערב סעודיה שמקבל סחורות דרך מצרי באב אל־מנדב של תימן, וגם בנמל עקבה הירדני, השוכן לחופי מפרץ אילת, בטווח הטיווח של החות'ים. וגולת הכותרת: תעלת סואץ המצרית, תחנת המעבר החשובה לאוניות הסחר ומכליות הנפט שמשייטות במפרץ. כל מי שמופקדים על הנמלים ועל יצוא הסחורות שומרים על דממת אלחוט. אוסאמה רביע, מנהל התעלה, מתרוצץ בין ערוצי הטלוויזיה כדי להבהיר ש"הסחורות ימשיכו לעבור". לא במקרה הוא לא מזכיר את ישראל.
