עורו חבריי מגני הדמוקרטיה, כי אנו בשעת חירום. הדמוקרטיה הישראלית מידרדרת במדרון חלקלק והיא משוועת ליישום מאמצי בלימה, עכשיו, לא "ביום שאחרי".
כאשר הקמתי את המכון הישראלי לדמוקרטיה בראשית שנות ה־90 הייתה הדמוקרטיה הישראלית במצב של אנומליה מתמשכת, שנדרשה לשורה של תיקונים, אך איפשרה לקיים שגרת חיים סבירה על גבי אדנים חוקתיים שבריריים. לאחרונה, עוצמת מאפייני האנומליה בדמוקרטיה הישראלית יצרה איום קיומי על עתידה. מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה ברצועת עזה, עם גרורות בגבול הצפון ובגדה המערבית, אך אסור שהמלחמה הקשה תאפיל על סכנת קריסתו של הניסוי הציוני. ההידרדרות המסוכנת, הנמשכת ומואצת בשנים האחרונות, היא תוצר עשייתו ומחדליו של אדם אחד: בנימין נתניהו. יחסיו הבעייתיים עם האמת אינם דבר חדש: הוא חוזר ומציג מציאות מדומיינת שמרכיביה הם משתנים שקריים. השקר הבולט ביותר מודגם בטיח העבה שהוא מניח על היותו הגורם העיקרי ביצירת המציאות שהביאה לאירועי 7 באוקטובר. הדיסוננס המובהק ביותר קיים בין הצהרותיו מאז, שלפיהן הוא מתכוון למוטט את שלטון חמאס ברצועת עזה, לבין מעשיו בפועל.
כמגיני הדמוקרטיה, אנו חייבים להתייחס לעובדות הבאות: בראש המדינה ובניהול ההתמודדות בשדה המערכה הצבאית עומד נאשם בפלילים, והתנהלותו הפוליטית המניפולטיבית בעת שְעַת החירום הביטחונית מדגישה את חומרת ההשלכות של ניגוד העניינים שבו הוא מצוי. מנהיגותו, שמונעת באופן בלעדי מהאינטרס האישי של נאשם בפלילים, הובילה לכך שבסיומה של 2022 הוא הקים ממשלה כהניסטית, שהחלק האקטיבי בתוכה מובל על ידי האוחזים בתפיסות משיחיות אנטי־דמוקרטיות, והאחרים בה הם מלחכי פנכה שרובם אינם מתפקדים כנאמני ציבור. כראש הממשלה הרעה ביותר בתולדותינו הוא הוביל את ניסיון המהפכה המשטרית, שנבלם על ידי אירועי 7 באוקטובר על סף המעבר למשטר דיקטטורי.
מאז החלה המלחמה, שודרג והתעצם ניגוד העניינים של נתניהו, והפך לאינטרס, לכאורה, שלו שלא למהר ולסיים אותה. אנו, כנאמני הדמוקרטיה, יודעים היטב שהתקיימותו של אמון ציבורי בהנהגה נבחרת בדמוקרטיה הוא תנאי הכרחי ליציבות המשטר לאורך זמן. קיים קשר ישיר בין התקיימות כזו לבין מעמדה של האמת. התרסקות מעמדה של האמת משפיעה על תצורות ההתנהגות האנושית, ובפרט על המשתנים הבונים את אריחי התרבות הדמוקרטית שבה ההתנהגות האנושית האמורה מעצבת את אופייה של התרבות הפוליטית. במובן זה, בדברים שתיארתי אין שום חדש - אבל הם נועדו להדגיש את הסכנה הקיומית לדמוקרטיה שלנו, הנמצאת על מדרון חלקלק.
מגיני הדמוקרטיה, שחוסנה הוא תנאי הכרחי להצליח בשדה המערכה, חייבים עכשיו להשקיע בבניית דרכים אפקטיביות לבלום את ההידרדרות, קרי להביא לסילוקו של נתניהו. את האנרגיות המושקעות בתכנון "היום שאחרי" חובה להפנות לבלימת הסכנות ב"יום שעכשיו" - שאם לא כן, ביום שאחרי כבר לא יהיה מה להשקיע.
אריק כרמון הוא איש חינוך, מייסד "המכון הישראלי לדמוקרטיה" ונשיא המכון לשעבר
מגיני הדמוקרטיה, שחוסנה הוא תנאי הכרחי להצליח בשדה המערכה, חייבים עכשיו להשקיע בבניית דרכים אפקטיביות לבלום את ההידרדרות, קרי להביא לסילוקו של נתניהו
