לא צריך מלחמה בעזה או תואר מתקדם במדעי החברה כדי להבין שהמוסדות להשכלה גבוהה הם קרקע פורייה למתחים מכל הסוגים. החשיבות האסטרטגית של הזירה המחקרית והאינטלקטואלית נמצאת בלב מלחמת התרבות בכל העולם המערבי, כשהמטרה של כלל השחקנים בזירה (ההנהלה, הסגל, הסטודנטים/ות, התורמים/ות וכו') היא להשפיע ולעצב את הנהגת העתיד בכל תחום, מרפואה וכלכלה ועד משפט וכמובן פוליטיקה. זאת הסיבה שארגונים כאלה ואחרים שמו לעצמם למטרה לסרוק כל אות בהתבטאויות של מרצים ומרצות, לבדוק אילו פעילויות מתקיימות בין כותלי האקדמיה ובעיקר להדהד הכל החוצה, לציבור, שלא נוהג להשתתף בהמוניו בדיונים אקדמיים מסובכים או לוודא שהמתודולוגיה שלהם תקנית.
עם זאת, לא כל פעילות שכזאת חוסה תחת ההגדרה של "רדיפה": לפעמים אכן אנשי חינוך מנצלים ומנצלות את מעמדם כדי לכפות הלך רוח ולומר דברים חריגים בחומרתם, שפוגעים באלה שבאו לרכוש השכלה ולא ידעו שהעסקה כוללת גם הטפות לאג'נדה קיצונית בתחפושת של "חירות אקדמית". כמו כן, כפי שכולם נדהמו לראות בשימועים של כמה מהדמויות הבכירות ביותר באקדמיה האמריקאית, באוניברסיטאות הכי יוקרתיות על הפלנטה יכולים לטפח אדמה רוויה בגזענות ובאנטישמיות מסוכנות. דווקא בשל כך, חשוב להוקיע מקרה מובהק של אלימות תקשורתית ופוליטית כלפי מרצה שנדמה כי חטאו הנורא הוא היותו בעל שם ערבי.
פרופ' אמל ג'מאל, מרצה וחוקר בכיר באוניברסיטת תל־אביב, נתון למתקפה שקשה שלא לכנותה מרושעת, בשל טענות קלושות בנוגע ל"סירוב" להעניק הקלות לחיילי מילואים, לצד ניסיון די פתטי להיתלות בעמדות שהביע בעבר. האוניברסיטה, בצעד מנהיגותי ומוסרי מתבקש - אך לא מובן מאליו, הפריכה את הטענות אחת לאחת (בקצרה: ג'מאל הוא לא זה שקיבל שום החלטה בנידון, וממילא הטענות מתייחסות לשנת הלימודים הקודמת), והתייצבה לצידו של המרצה. כמה עצוב שהיה בכלל צורך לציין במכתב את המוצא הדרוזי שלו ואת שירותו בצה"ל, אבל כנראה שיש גבול ליכולת של מוסד אחד להתמודד עם רוח התקופה בזמן מלחמה.
למרבה הבושה, את העליהום התחיל עיתונאי לשעבר שהוא כיום יועץ בכיר של שר הכלכלה. אגב, כמה מפתיע שאותו שר הפגין אתמול את הפופוליזם בשקל (לשנה!) שלו, עם הצהרה ריקה וחסרת אחריות על סיכון חיי לוחמים. זה מקומם ומרתיח, אבל מה שחמור ומדאיג באמת זאת ההיענות הפוליטית למאמץ ההתנפלות: שר החינוך מיהר לשחרר הודעה על שיחה עם נשיא האוניברסיטה; ח"כ אביגדור ליברמן שב והזכיר שעם כל הכבוד לחברותו ב"ממשלת השינוי", הוא לא יפספס הזדמנות להשמיץ אדם שקוראים לו "אמל ג'מאל" ולדרוש את פיטוריו; ח"כ אלמוג כהן הוציא מכתב פומפוזי, וח"כ עידן רול הראה שגם במפלגה של יו"ר האופוזיציה הלוחמני נגד "סכנת הדיקטטורה" לא נמנעים מקצת רדיפה טובה. מה יש, למה שרק בשלטון ייהנו?
כרגיל, הסיפור הוא לא רק פרופ' ג'מאל אלא המאמץ להבהיל ולהרתיע אותו ואחרים; ליישר אותם עוד לפני שיחשבו בטעות לסטות מהשורה. ואם הם לא יבינו את המסר, תמיד אפשר לגייס סוגיה בירוקרטית כדי לנסות לבצע חיסול פוליטי. על כך ועוד בקורס הפופולרי "מקארתיזם 101". ההרשמה בעיצומה.