התעוררנו בבוקר מוקדם. התאספנו בכיכר החטופים.
התכוננו היטב וספרנו כמה אנחנו יוצאים, לראות שאף אחד לא חסר. יצאנו לצעדה במרץ ובמורל גבוה. בתיקים האישיים הכנסנו כל דבר שצריך למסע, בעיקר דברים למזג האוויר הסוער והקר. בתיק ארזתי חטיפים ונשנושים לדרך. המון בגדים חמים דחסתי לתיק, כי הולך להיות קר בימים הקרובים. גם למטרייה שמרתי מקום. הרבה מאוד גרביים וגופיות, דברים רגילים לטיול בחורף, שאני כבר מכירה.
לקחתי על עצמי את התפקיד של יצירת התוכן במסע, יחד עם עוד כמה חברים. התוכן הכי חשוב, המסרים. בלילה לפני היו הרבה מאוד מחשבות לקראת היציאה למסע. אנחנו כבני נוער יכולים להשפיע, לזעוק את זעקת החטופים והמשפחות שלהם. לקול שלנו יקשיבו גם. המטרה בעיקר היא להיות שם בשביל משפחות החטופים, שיידעו שאנחנו איתם כל הזמן, מלווים ומרגישים אותם. חשוב לנו שהם יידעו שאנחנו לא שוכחים אותם ומרגישים מה עובר עליהם. אנחנו לא אדישים למצב. יש לנו את הכוח לשנות, כך אני מרגישה. אני רוצה שכל אחד ישמע על החטופים, שיכירו את הסיפור האישי שלהם.
אנחנו, הנוער, מרגישים שלא שמעו אותנו יותר מדי, לא את זעקתנו ולא את כאבנו. זה הזמן שלנו להשפיע. יש לנו מה להגיד ואנחנו רוצים שקולנו יישמע. אנחנו רוצים את החטופים בחזרה הביתה. חטופים, כמו שקוראים להם, הם מעבר להגדרה או מספר. הם בני אדם, יש להם שם, יש להם משפחות וילדים שמחכים להם בבית. הם שם, בשבי, יותר מדי זמן, והם צריכים לחזור עכשיו. בצעדה הזאת הם איתנו. 12 ק"מ הלכנו והם בליבנו תמיד, עד שהם יחזרו הביתה. ולא רק אנחנו, אלא כל עם ישראל.
אתמול כשצעדנו הרגשנו את האהבה ותמיכה של הציבור בישראל. תוך כדי הצעדה אנשים חיזקו אותנו, הצטרפו, צפרו מהמכונית, הביעו תמיכה. יש לזה משמעות גדולה. יש אנשים מאחורינו. שוחחנו עם נציגי משפחות החטופים מהקיבוץ, אמרנו להם שאנחנו יוצאים לצעדה והם היו לגמרי בעדנו. יש משפחות שמרגישות תסכול מאוד גדול מהמצב וחרדות לגורלם של האהובים שלהם בשבי חמאס. הצעדה שלנו היא גם כדי לרומם את רוחם, ולדרוש יחד איתם את חזרתם של היקרים. אנחנו לא מאבדים תקווה לאורך כל הדרך. אבל מעבר לצעדה יש גם הרבה תוכן שמטרתו לחבר את העם. כאחת מצוות התוכן קבענו נושאים לשיח מעגלי שיתקיים מדי ערב בנקודות שבהן אנחנו לנים. חשוב לנו שהנושאים ייגעו בכולם, בבני הנוער מעוטף עזה ובבני הנוער מתל־אביב או מכל מקום אחר בארץ. אמש קיימנו שיח מעגלי תחת הכותרת "הנוער מדבר על בית במלחמה".
זה הבית של כולנו וכולנו נלחמים עליו, וכולנו דורשים את החטופים בחזרה ומיד.
הביא לדפוס: מתן צורי
