"זריחה שחורה" הוא סרט הדוקו השני על הטבח במסיבת נובה ב־7 באוקטובר. קודם לו "#נובה", הסרט שמורכב מקטעי וידיאו שצולמו בשטח בשידור חי, ללא ראיונות. #נובה הוא אכן סרט מטלטל, אבל "זריחה שחורה" מראה למה עדיין צריך ראיונות בסרטי דוקו. לפעמים הם יכולים לשנות את כל האופי של הסרט. הראיונות נותנים הצצה לזווית חדשה; לפעמים הם נותנים הפסקה לצופה מהתמונות הקשות, לפעמים הגיבורים מקבלים עוד הזדמנות לספר את הסיפור שלהם - לחדד את הנקודות שלא הובהרו מספיק. "זריחה שחורה" הוא סרט קל יותר לעיכול מ"#נובה", זה דווקא היתרון שלו.
"#נובה" הוא סרט מאוד אינטנסיבי, ויש לו ערך רב. "זריחה שחורה" מדבר על אותם אירועים, אבל בקצב שאנחנו מכירים מסרטי דוקו אחרים. מה שקרה במסיבה הוא דבר שקשה לתפוס, העדויות קשות מדי, כואבות מדי, לפעמים סרט צריך דווקא "לרכך" את מה שקרה כדי להעביר לצופים את החוויה הקשה שעברו הגיבורים. "זריחה שחורה" מצליח להעביר את הניגוד בין המסיבה, שאמורה לייצג חיים, אהבה ונעורים ־ לבין המחבלים, שבאו אליה כדי לרצוח ולחולל זוועות שאי־אפשר להעלות על הדעת. השורדים לא מספרים את כל מה שעבר עליהם, הם לא מספרים על כל מה שהם ראו, אבל זה מספיק לצופים. גם מי שאינו ישראלי ולא שמע מעולם על הטבח בנובה, יבין מהסרט שהתחולל אסון איום ונורא. באחת מהסצנות רואים בחורה צעירה, שאומרת: "אנחנו פה בתוך השיח, מתחבאים ממחבלים. אני ממש רוצה הביתה". זה מספיק כדי להבין הכל. גם הסרטון המחריד מ"מיגונית המוות" לא מובא במלואו, ואולי טוב שכך.
מי שנעדרת מהסרט היא כמובן המדינה, שלא הייתה קיימת באותן שעות איומות. "איפה הצבא?" שואלים הניצולים שוב ושוב, אבל הצבא הגדול לא הגיע לשם. לקח לו הרבה זמן להשתלט על האירוע. "היה צריך לחסל עשרות מחבלים כדי להגיע אלינו", משחזרת אחת הניצולות, ואחת מהן אומרת שכדי להינצל - חלק מהמבלים התחבאו מתחת לטנק. אף אחד מהמרואיינים לא אומר את המילה "מחדל", אבל לא צריך להגיד אותה. היא צועקת מכל פריים ופריים.
מזעזע לחשוב שבעולם מסתובבים מכחישי טבח 7 באוקטובר. בלי בושה הם אומרים שכל מה שקרה הוא פרי הדמיון של ישראל. אנחנו נמצאים כבר בשלב שלאותם מכחישים לא אכפת, לא משנה איזה הוכחות יראו להם - הם יגידו שזה פייק תוצרת ישראל. יש לקוות ש"#נובה" ו"זריחה שחורה" ישפיעו על האנשים שחושבים ש"הכל תלוי בקונטקסט".
בקטנה
בערוץ 12 דווח שראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לשרים שישראל יודעת "בערך" את סביבת הימצאו של יחיא סינואר. טוב שהוא לא אמר להם "אני די בטוח שסינואר נמצא ברצועת עזה, אבל אל תתפסו אותי במילה". השאלה האמיתית היא האם ראש הממשלה יודע בשלב הזה מהן מטרות המלחמה, או שגם את זה הוא יודע "בערך".
