אם המלחמות באוקראינה ועזה והשפעותיהן על הכלכלה, המזון ושינוע סחורות לא הספיקו, וגם לא האינפלציה והערפל הכלכלי הגלובלי ומשבר ההגירה, ואם העולם עדיין לא התאושש לגמרי מצלקות הקורונה, הרי ש־2024 תהיה שנה לא פחות סבוכה, מאתגרת ומשמעותית מקודמותיה.
2024 תהיה השנה שבה יתקיימו בחירות גורליות, בחירות שיכתיבו את הכיוון הגיאו־פוליטי והכלכלי שאליו הולך העולם. שני מיליארד בוחרים בקרוב ל־50 מדינות ייגשו להצביע במדינות חשובות, כאלו שגם כך שרויות בפילוג וקיטוב גדולים בתוך החברה שלהן, ויכריעו לא רק בנושאי מדיניות שעל סדר היום, אלא גם במדיניות בנושאים כמו טכנולוגיה, בינה מלאכותית, אנרגיה, הגירה, הפער ההולך ומתרחב בין מעמדות ושאלות של איכות הסביבה.
מהבחירות הגדולות ביותר בהודו, שמנסה לנגוס במונופול הייצור של סין, ועד הבחירות בטיוואן שיכולות להשפיע על המתח הפוליטי בין סין לארצות־הברית, או במדינות קטנות יותר שבתחומן נמצאים אוצרות טבע עולמיים - לכל סבב בחירות תהיה השפעה לא מבוטלת על העולם.
הבחירות החשובות ביותר יתקיימו בחודש נובמבר בארצות־הברית, כשהמועמדים המובילים הם, ככל הנראה, הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן והנשיא הקודם דונלד טראמפ. בחירה בטראמפ תעיד על הרצון האמריקאי ל"התבודדות": פחות תמיכה באוקראינה, פחות שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי, יותר מסים על היבוא וקו תקיף יותר נגד סין. או באופן כללי: שדה קרב כמעט בכל נושא.
את ההשלכות של אירועים שנתפסו תחילה כמקומיים, אפשר לראות דרך תגובת המעצמות - שגם לה יש השפעות פוליטיות. כך, למשל, האמריקאים הזדרזו להקים קואליציה אנטי חות'ית (ואיראנית) גם בגלל החשש שהפעילות של המיליציה התימנית תגרום לקפיצה במחירי שינוע הסחורות, הביטוחים, הגז והדלק, קפיצה שיכולה לחזק את סיכוייו הטובים ממילא של טראמפ לבחירה חוזרת.
הבחירות שעתידות להתקיים בהודו, ארצות־הברית ורוסיה, לא רק שיעצבו את עתיד העולם מבחינת מדיניות, אלא שאחריהן תיווצרנה בריתות גיאו־פוליטיות שיושפעו ממצב הכלכלה העולמי ובארצות הללו בפרט. מפרוץ המלחמה באוקראינה, ההודים והסינים המשיכו לחזק את הכלכלה הרוסית למרות החרם האירופי, רכישות שחיזקו את מעמדו של ולדימיר פוטין שגם יעמיד את עצמו לבחירה בחודש מארס בשנה הבאה.
בחודש יוני, 400 מיליון בוחרים יבחרו את הפרלמנט האירופי הבא בבריסל. יהיו אלה בחירות שיעידו על הכיוון שאליו הולך האיחוד האירופי: האם הוא ממשיך את המגמה במדיניות נגד הגירה ונגד האיחוד עצמו, מדיניות פופוליסטית ואנטי־מוסלמית, כפי שהתבטאה בבחירות בהולנד ובמידה קטנה יותר באיטליה ובמדינות סקנדינביה - או שהבחירות בפולין, שם הודחה מפלגת השלטון לטובת מפלגה ליברלית יותר ובעד האיחוד, היא הסנונית הראשונה שמעידה על מגמה שלפיה אירופה חוזרת להיות יבשת ליברלית ומכילה יותר.
בתחילת ספטמבר יתקיימו בחירות בשלוש מדינות בגרמניה: ברנדנבורג, טוריניגיה וסקסוניה. בשלוש המדינות, הנמצאות בסמוך לבירה ברלין, קיים גוש חזק של מצביעי ימין קיצוני, והצלחה שלהם יכולה להביא למומנטום שבו עוד ועוד מצביעים לא יהססו להצביע עבור ה־AFD, שכבר עכשיו נמצאת במקום השני בסקרים לבחירות הפדרליות. גרמניה היא המדינה והכלכלה החזקה ביותר באיחוד האירופי, ובחירה שלה במפלגה שדוגלת במדיניות נגד זרים, תכתיב את הקצב לשאר מדינות האיחוד.
