"בשבילי אישית 7 באוקטובר היה נקודת מפנה בחיים ובתחושת זהותי כיהודי. בעבר ביקרתי פעמים רבות את הפוליטיקה הישראלית, אבל ב־7 באוקטובר הפכתי בחזרה ליהודי... זה היה עבורי זעזוע. הלם. הלם נוסף היה הדממה. אנשים כה רבים בשמאל מילאו את פיהם מים כאשר הטבח ב־7 באוקטובר התרחש, ואחר כך התחילו להגיד שישראל קיבלה את מה שהגיע לה".
את הווידוי הכואב והזועק הזה העלה בסוף השבוע לא אחר מאשר דניאל כהן־בנדיט, "דני האדום", ממנהיגיו הרדיקליים והידועים ביותר של השמאל החדש בעת היווצרותו במחצית השנייה של שנות ה־60 במאה הקודמת, ומאז לוחם בלתי נלאה בכל חזיתות השמאל האירופי והעולמי. כהן־בנדיט העניק השבוע ראיון לגיליון חג המולד של העיתון הפולני המוביל "גזטה", שאמור היה להתייחס בעיקר לעליית הפופוליזם, לסכנות לדמוקרטיה ולעייפות אירופית מהמלחמה באוקראינה, אבל הוא בחר לעסוק בו גם ב־7 באוקטובר, בתגובת העולם, במלחמה בעזה וביהדותו (הוריו נמלטו מגרמניה הנאצית לצרפת).
"הרגשתי", מדגיש שוב ושוב כהן־בנדיט בראיון, "כמו היהודים בשנות ה־30 שנשארו לבד. אולי אני מגזים, אך זו הייתה הרגשתי. התגובה של ממשלות אחדות, למשל ממשלת ספרד, הייתה כזו: על הטבח לא מדברים, או שמזכירים אותו דרך אגב... אבל על המענה הישראלי אומרים מיד שזהו 'רצח עם' או לפחות 'מהלך לא פרופורציונלי'. אני מציע להעניק פרס נובל למי שיגבש את התגובה הפרופורציונלית הנכונה לטרור של חמאס, המתחבא מאחורי תושבים פלסטינים כמגן אנושי".
בראיון מעביר כהן־בנדיט ביקורת על השמאל הצרפתי והאירופי, ועל יחסו לישראל. "השמאל שאני שייך אליו חייב לשקול מחדש את השיח האידיאולוגי שלו - ההתנגדות שלו לאימפריאליזם וקולוניאליזם לא תקפה ביחס לישראל, למרות שכך הוא מנסה לתייג אותה", הוא טוען, ומתייחס לטענה כי ישראל היא אימפריאליסטית. "השמאל בכלל לא מבין מדוע ובאילו תנאים קמה ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה - היא לא נתמכה על ידי מעצמות קולוניאליות, אלא על ידי רבבות פליטים יהודים, שורדי שואה ושורדי פוגרומים. אנחנו רוצים מדינה משלנו, כדי לחיות בביטחון". השמאל, לדעת כהן־בנדיט, "טוען בצדק שלפלסטינים מגיעה מדינה משלהם, אבל אם תהה זו מדינה כתפיסת עולמו של חמאס, היא תהיה דיקטטורה טוטליטרית... על השמאל לשאול את עצמו מדוע במדינות שבהן ניצחו תנועות שחרור אנטי־אימפריאליסטיות הן הנהיגו דיקטטורות: בקובה, בווייטנאם, באלג'יריה".
בחלקים נוספים של הראיון מבקר כהן־בנדיט את ראש הממשלה נתניהו ("בעיני דעת הקהל הישראלית נתניהו נושא באחריות לאירוע הנורא שלא היה צריך להתרחש... 80 אחוזים מהישראלים רוצים בהתפטרותו, הוא גמור") ותוקף את "הפשיסטים היהודים הקנאים" הרודפים את הפלסטינים בשטחים. אך במסר הציוני שלו, בתמיכתו הברורה בישראל ובשלילה מוחלטת של חמאס, מנהיג הסטודנטים של 1968 שונה ב־180 מעלות ממנהיגי הסטודנטים של 2023.
הראיון של כהן־בנדיט אינו חריג. היהודים בתפוצות, לא רק המבוגרים, גם הצעירים והסטודנטים, מתרחקים מהשמאל בצעדי ענק.
