הגנרל האיראני ראזי מוסאווי מצא את מותו בלב דמשק. לא ניטלה אחריות להתנקשות בחייו, אולם האיראנים הזדרזו להאשים את ישראל שהיא עומדת מאחורי מבצע החיסול המדויק, שפגע באחד מעמודי התווך של הפיקוד האיראני הבכיר בסוריה.
הגנרל מוסאווי היה אחראי מרכזי על העברת האמל"ח והתשתיות הצבאיות, שמהוות את התשתית לאיום של חיזבאללה - כחוד חנית של האיום האיראני בשטחן של שכנותינו. פעילותו ממחישה את עומק המעורבות של איראן, העומדת בראש ציר הרשע ששם לו למטרה עליונה להשמיד את ישראל. זה חזונו כביכול על פי צו דתי, והמימוש של החזון הוא באמצעות הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית (ביכולתה, בכפוף להחלטה שלה, לפתח נשק גרעיני), באמצעות הפיתוח המתקדם של יכולות בליסטיות (רקטות, טילים, מטוסים חמושים ללא טייס וטילי שיוט לטווחים שונים) ובאמצעות הקמת ישויות חסות (פרוקסיס) שמתפתחות כגידול סרטני על חשבון המדינות הלגיטימיות שבתוכן הן שוהות. כך, קמה לה בצפון ישראל חיזבאללסטן, שלרשותה 150 אלף רקטות, מאות טילים מדויקים ויכולות נוספות. חיזבאללה הפכה לישות עצמאית בתוך לבנון הרופסת והקרובה לקריסה, ומנהיגה נסראללה הוא המחליט מתי ארצו תסתבך בעימות עם ישראל ומה יהיה היקף העימות, אפילו ללא התייעצות פורמלית עם ממשלת לבנון החוקית.
במלחמתו נגד ישראל כעת בחזית הצפון חיזבאללה עדיין נזהר מעימות כללי נרחב, כנראה בשל החשש מהיקף תגובתו של צה"ל, ואולי גם בשל ההרתעה האמריקאית. תגובתו של צה"ל בצפון מרשימה מאוד, ואולי תביא ליצירת מציאות חדשה בדרום לבנון, אך מגוון יכולותיה של חיזבאללה רק ממחישות את היותו של האיום האיראני אתגר הביטחון המרכזי של ישראל.
מה ניתן לעשות מול איראן וחיזבאללה? קודם כל, הכרעת חמאס בעזה, לצד החזרת החטופים, תשדרג את ההרתעה הישראלית מול כל מרכיבי הציר האיראני. בגזרה הצפונית, פעילות צה"ל הכרחית לשם יצירת מציאות אחרת שבמסגרתה תושבי האזור יוכלו לחזור לבתיהם, אך יחד עם זאת חיייבים להיערך לעימות כולל עם חיזבאללה, גם אם בלוחות זמנים שונים ממה שחלק סבורים - וזאת משום שההכנות חייבות לכלול, לצד בניית עוצמת צבאית, גם תיאום אסטרטגי עמוק ורחב עם ארצות־הברית מול האיום האיראני על כל מרכיביו.
במקביל, ישראל חייבת לשוב ולהעלות את היותה של איראן מדינת סף גרעינית לקדמת סדר היום העולמי. התקיפה של מכלית הכימיקלים 300 ק"מ מערבית להודו ממחישה את הסכנות הרחבות הגלומות במשטר זה. לצד זאת, במקביל להתקדמות המלחמה בעזה, ישראל חייבת להקים ציר על בסיס מדינות ערב חשובות - מצרים, ירדן, האמירויות, מרוקו, ובהמשך גם סעודיה. התשתית לכך קיימת. ארצות־הברית מעוניינת לתת לכך חסות - אך זה מחייב אסטרטגיית יציאה בעזה, כדי למנוע מצב שצה"ל יהפוך לכוח שולט ברצועה החבולה. שיקום עזה במסגרת זו יעניק עוצמה לציר המדיני.
זו העת לעוצמה אסטרטגית שנשענת על עוצמה צבאית ועל תבונה אסטרטגית מדינית.
