אתמול התחבר סוף־סוף שר האוצר סמוטריץ' לתמונת המציאות, והבין את גודל השעה וגודל האחריות שמוטלת על כתפיו, כאשר במסיבת עיתונאים משותפת עם שר הביטחון גלנט הודיע על גיבושה של תוכנית תמיכה כלכלית בחיילי המילואים. כך, בעלות של 9 מיליארד שקלים, יוצאת לדרך "מגויסים למילואימניקים" - וזה לא קורה בחלל ריק, אלא בתוך קונטקסט ברור של זעקת השבר שנשמעת בימים אלה מצד המילואימניקים ובני משפחותיהם.
בשבועות האחרונים פירסמנו בעיתון זה סדרת כתבות על ההתמודדות הקשה של נשות המילואימניקים שנותרו חשופות בצריח ונאלצות לנהל את הבית ולדאוג לכלכלתו, תוך שהן סופגות פיטורין והוצאה לחל"ת. בנוסף שמעה המדינה כולה את העדויות שוברות הלב של הלוחמים עצמם, שיצאו מעזה ויצאו לתקשורת עם הודעות על העסקים שלהם שעומדים בפני קריסה או סגירה, והוכיחו הלכה למעשה שהמדינה שעבורה הם נלחמים מפקירה אותם ואינה משלמת להם מענקים. "אני רוצה להילחם בראש שקט ולדעת שהמדינה דואגת לי, אבל זה לא ממש קורה", אמר לי השבוע מילואימניק, בעודו בחזית. "אז אני כבעל עסק דואג לעצמי וגם דואג לעובדים שלי, שהם מילואימניקים שנמצאים כמוני בחזית. כדי שהם לא ייכנסו לבור כלכלי, אני שם בשבילם כסף בצד, למרות שהם לא עובדים".
ורק שלשום, הייתה זו הופעתו שוברת הלב של לוחם גולני ליאור משייב בפני ועדת הכספים בכנסת. המילואימניק האמיץ שיצא משג'עייה המקוללת ויחזור ללחום בעזה בעוד יומיים, התוודה: "אני מפחד להעביר אשראי על הסימילק של הילדה, המקרר ריק. יש כאן עוד מישהו שהמקרר שלו ריק? מישהו שלא קיבל משכורת? אני מסכן את החיים שלי כדי להגן עליכם, בזמן שהעסק שלי קרס". וכל מי שצפה בווידוי שלו נחנק מדמעות גם הוא.
והנה, אחרי 80 ימי לחימה, ובעקבות הזעם הציבורי, אפשר אולי לנשום קצת לרווחה. סמוטריץ', שעד עכשיו היה עסוק בחלוקת כספים קואליציוניים, לבש סוף־סוף את חליפת הממלכתיות, וביחד עם שר הביטחון יוצא לחלץ את הלוחמים שטבעו כלכלית בחולות של עזה. התוכנית השאפתנית והמקיפה של שני השרים, שנובעת מההנחה שהלחימה תימשך עוד כמה חודשים, כוללת מענק חודשי של 800 עד 1,400 שקלים ללוחם, המשך התשלום של 133 שקלים עבור כל יום מילואים, מענק לכלכלת בית ולתעסוקה מבצעית, מתן מעטפת כלכלית משלימה למשפחות עם ילדים עד גיל 14 (בדגש על משפחות ובהן ילדים עם צרכים מיוחדים) וכן שוברים לטיפול רגשי ולמימון חופשה משפחתית ועוד. גם לעצמאים אמור להינתן מענה - הרחבת קרן הסיוע מעבר לזו של רשות המסים, העמדת קרן הלוואות, הרחבת ימי ההיעדרות, ועוד. ללא ספק, תוכנית מבטיחה שיש רק לקוות שתתממש, שכן רוב הסעיפים השאפתניים עדיין לא אושרו ואין להם מועד יישום, מה גם שיש סעיפים שאמורים להיות משולמים רטרואקטיבית מנובמבר. אלוהים יודע מהיכן בתקציב המחורר של 2024 ימצאו את הכסף.
וברוח זו יש לקוות שגם המוסדות האוניברסיטאיים ישרטטו מחדש צעד בונה אמון מול הסטודנטים הלוחמים, וידחו את פתיחת שנת הלימודים. שאם לא כן, מה מצופה ממי שלומדים על בשרם את התוואי של שכונת א־תופאח, שיעלו לזום במבוא לסטטיסטיקה מתוך התובה של הטנק?
