בתחילת המלחמה, לאחר אימון פלוגה, ערך רס"ן שי שמריז ז"ל נאום מוטיבציה לחייליו: "בכל דור ודור, היו את האנשים שקמו ואמרו הנני, אנחנו המגן של העם הזה. יש לנו היום זכות להיות לוחמים בשעת משבר, בשעת מבחן. הרגעים האלה הם רגעים קשים לעם ישראל, והם קשים מאוד. החבורה הזאת שעומדת כאן היא המגן של עם ישראל, ומי שיעז לפגוע במדינה שלנו, בעם שלנו, הולך לשלם על זה ובגדול".
אתמול נפל שי, מפקד פלוגה בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל, בקרב בצפון רצועת עזה. וזה לא האסון הראשון שפקד את המשפחה מאז 7 באוקטובר: שאול, אביו של שי, הוא בן דודו של אבי שמריז, אביו של אלון ז"ל - אחד משלושת החטופים שנורו בשוגג על ידי חיילי צה"ל.
שי (26) גדל במרכז שפירא, למד בתיכון בקבוצת יבנה ובמכינה הקדם צבאית בעלי - והוא ההרוג ה־14 מהמכינה במלחמה. במקור התגייס לדובדבן ואחרי קורס קצינים שובץ בנח"ל. בעת נפילתו הוא היה בשירות קבע, והותיר אחריו הורים, אח ואחות.
בתמונה מצמררת מהגן שבו למד בילדותו, נראה שי עומד בין שני חבריו - עודד אברג'ל משפיר ואבידן תורג’מן ממשואות יצחק. השלושה, בני אותו גיל מהמועצה האזורית שפיר, היו יחד בגן האזורי. אבידן ועודד ז"ל נרצחו במסיבה ברעים. כעת, שלושת החברים כבר אינם בחיים.
יעקב, חברו של שי, שיתף בזיכרונות ממנו: "יא רציני אחד. בתחילת התקופה שלי בבסיס, אתה וחבריך כבר הייתם לוחמים ותיקים, אבל מהר התחברנו. הייתה זו אחוות הדתיים שחיברה בינינו. הייתם צוות של דוסים. אהבתי את הדיבורים שהיו לנו עם משה ודביר. הייתם עוד נקודה של אור בשבילי. אני זוכר את טורניר הפינג פונג שעשינו בכפר נופש באשקלון.
"הזיכרונות דקים, המפגשים קצרים, אבל זו הייתה תקופה שחיינו באותם שבילים, אכלנו מאותן צלחות ושתינו קפה ביחד בזולות. היית בחור עדין ושקט, רציני ויסודי, ותמיד עם חיוך נבוך, כמו בתמונה. עוד אח שלנו יורד אל הקבר, אחרי שנלחם בגבורה בשבילנו. יהי זכרך ברוך, שמריז".
