לאחרונה מתרבים הפרסומים על היערכות צה"ל לשלב הבא במלחמה בעזה, שלב ג', שעיקרו מעבר מתמרון קרקעי עצים למערכה ממוקדת יותר. על פי המסתמן, מדובר בצמצום משמעותי של הכוחות בעזה, בתקיפות רצופות נגד מטרות חמאס מעל ומתחת לקרקע, ובפשיטות רחבות וקצרות למרכזי כובד והנהגה של הארגון. בנוסף, ייאכף באש מרחב חיץ עמוק שיסיר את האיום הקרקעי הישיר על יישובי העוטף, במקביל למאמץ משותף עם מצרים לסגור את מנהרות ההברחה בציר פילדלפי. כמו כן, תימשך המערכה נגד חמאס מחוץ לעזה, במטרה לפגוע במנהיגיו ובמקורות המימון והחימוש שלו.
שלב ג' הוא למעשה מלחמת שחיקה אקטיבית, בדרך למימוש מטרות המלחמה - השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. כפי שמלמד הניסיון הישראלי ביהודה ושומרון, שם נדרשו שנים לפירוק תשתיות הטרור לאחר מבצע "חומת מגן", וכן הניסיון העולמי במלחמה נגד דאעש בעיראק ובסוריה: כשבאים לייבש ביצה של טרור, אין זבנג וגמרנו. לפיכך, הצהרות הפוליטיקאים על "מלחמה עד לחיסול חמאס" עלולות להטעות, כל עוד מזהים "מלחמה" עם עצימותה הנוכחית. יעד הכרעת חמאס ופירוקו ייקח חודשים ארוכים, אם לא שנים, והמהלך הקרקעי המתנהל כעת מניח תשתית קריטית להמשך המערכה.
המעבר לשלב ג' יספק לישראל יתרונות, אבל יציב בפניה גם אתגרים. נסיגת רוב הכוחות מעזה תקטין את הסיכון לדשדוש מתמשך, ולא פחות חשוב, את פוטנציאל ההסתבכות וההיגררות לכיבוש קבוע של הרצועה תוך הטלת האחריות לאוכלוסייתה על ישראל. שחרור רוב חיילי המילואים יצמצם באופן דרמטי את עלויות הלחימה האדירות, באופן שיאפשר למשק ולמגזרים חיוניים לחזור לתפקוד ולהניע מחדש את הכלכלה. שיקומה הדחוף של הכלכלה חיוני ליכולתה של ישראל לשקם את יישובי העוטף ולהיערך לאתגרים האחרים שלפתחה, חשובים ומסובכים לא פחות מפירוק חמאס: הסרת איום חזבאללה על יישובי הצפון והשבת התושבים לבתיהם, הטיפול בחסימת תעבורה הימית מים סוף לישראל על ידי החות'ים וההתקדמות במאבק מול תוכנית הגרעין האיראנית - במיוחד על רקע ההודעה אתמול של סוכנות הגרעין הבינלאומית (סבא"א) על כך שזו הגדילה בחזרה את הקצב שבו היא מעשירה אוראניום. בנוסף, המעבר לשלב ג' עשוי לאפשר לישראל לעסוק בעיצוב המציאות העתידית בעזה, סוגיה דחופה המתעכבת עקב תלותו של ראש הממשלה באגף ימני קיצוני בממשלתו. לבניית חלופה לשלטון חמאס ברצועה, במקביל לפגיעה הפיזית בו, נדרש מעשה מדיני שבלעדיו ההישגים הצבאיים בשטח עלולים לרדת לטמיון.
בוושינגטון ובעולם מבינים שישראל לא תחזור למציאות שלפני 7 באוקטובר, ושהמלחמה בעזה לא תעצור אלא רק תשנה צורה. ועדיין, בזמן שהמהלך הקרקעי בעיצומו, נדרש תיאום ציפיות עם ארצות־הברית על ההמשך, מפני שבכל הנוגע לשלב ג' האמריקאים מניחים מערכה ממוקדת (בעיקר מהאוויר) ופשיטות קטנות היקף, כולל אולי הסגת כל הכוחות מעזה.
במקביל, ישראל חייבת להפוך כל אבן לקידום המטרה העליונה של שחרור החטופים. עם המעבר לשלב ג', סינוואר עשוי לטעות ולחשוב שישראל נחלשה. חובתנו להוכיח לו שהוא שוגה פעם נוספת: לא תהיה הפסקת אש קבועה, כפי שהוא דורש, ישראל תמשיך בנחישות ולאורך זמן בלתי מוגבל לפגוע בחמאס, הזמן לא משחק לטובתו ונכון לו להגיע לעסקת חטופים בהקדם.
ולבסוף, המעבר לשלב הבא, הממוקד יותר, יאפשר לישראל לאתחל את ה"יום שאחרי" גם בזירה הפנימית, להתחיל בתחקירים הצבאיים - ההכרחיים גם להמשך הלחימה - ולקיים חשבון נפש ציבורי. החלפת ממשלה היא מעל הכל עניין ביטחוני, כי ממשלה הנושאת באחריות העליונה למחדל הגדול בתולדות המדינה צפויה, באופן בלתי נמנע, להיות נגועה בשיקולים פוליטיים זרים. זו אינה פוליטיקה, אלא צורך קיומי.
אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד Mind Israel
