יוני צינברג, קבלן מבאר־שבע וחבר הנהלה בארגון הקבלנים, נמצא במילואים מ־7 באוקטובר והעסק שלו מוקפא. "יש לנו הרבה התחייבויות ומעט מענה", הוא משתף, "יש פתרונות קטנים שהם פלסטרים, כמו הלוואה, אבל זו טיפה בים. אנחנו מקווים שנקבל עוד חמצן עד שנחזור הביתה ונטפל בעסק". כמו יוני, משרתי מילואים רבים השאירו את העסקים מאחור. והפיצויים מהמדינה, הוא מספר, ממש לא מספיקים. בינתיים, המילואימניקים מצפים לתוכנית הסיוע החדשה שהוצגה השבוע - תוכנית שעדיין לא נמצא המקור התקציבי למימושה.
איתן גור, בעל משרד אדריכלות מתל־אביב, מתאר מצב דומה. "מנהלת המשרד שלי ואני נמצאים במילואים, ובאותה יחידה. זה די שיתק את המשרד. שניים מהעובדים שלי שוחררו לחל"ת כדי לצמצם הוצאות למשרד. אני זכאי למענק איזון, אבל לא בטוח שאקבל אותו. מדובר בכ־40 אלף שקל, רק שליש מההפסדים שלי בחודש אוקטובר, אבל אני לא רוצה להתלונן. אנחנו במלחמה, ניתן כל מה שאפשר גם אם העסק ייפגע". המוטיבציה לתרום למדינה גבוהה מאוד, ועדיין, קשה לשמור על אופטימיות. "הבעיה היא שאני רוב הזמן במילואים, הלקוחות עוזבים אחר כך. כבר לא פונים אליך. הם נפגעים, זה מובן לי, אבל מצד שני אני נפגע. אני מנסה לשקם את המשרד שלי ומקווה מאוד שאצליח. אני גם מקווה שאקבל מה שאושר לי ושהתוכנית של שר האוצר תתקבל. אולי גם אשתי תקבל משהו. אני אבא לשלושה ילדים, אני לא בבית. ולה הכי מגיע".
אוהד חדד, מילואימניק ממושב שוקדה בעוטף עזה, התגייס ביום הראשון ללחימה. "לא חשבתי פעמיים. אשתי וששת הילדים שלנו היו ספונים בממ"ד במהלך אותה השבת השחורה". מטבע הדברים, רשת בתי ההארחה של אוהד, "הקמפוס הירוק", שמצליחה מאוד בשגרה, לא פועלת בימים אלה. "הכל נעצר בבת אחת. העסקים בענף התיירות, כמו שכבר למדנו בקורונה, הם הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח. חודש אוקטובר לא היו הכנסות". נשיא לשכת רואי החשבון, חן שרייבר: "המקרה של אוהד, לצערי, אינו מקרה בודד ואני נתקל כל יום בשורה של בעלי עסקים מילואימניקים בצו 8 שנפלו בין כיסאות המתווה".
