לרגע לא ארוך במיוחד השתעשעו במשרדי החוץ ובמערכות הטלוויזיה והעיתונות בעולם הערבי ברעיון שנולד בחדרי החדרים של השבועון האמריקאי "טיים" להפוך את חאלד נבהאן, תושב עזה, לאיש השנה. נבהאן לא משתייך לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי, הוא לא איש אקדמיה או דמות מוכרת בעולם העסקים. סתם אזרח פשוט שאיבד את נכדיו, הילדה רים והילד טארק, במתקפת חיל האוויר בחאן־יונס לפני כחודש.
תמונתו של נבהאן עם הנכדה המתה בזרועותיו התנוססה לצד תשעה מועמדים נוספים לבחירת איש השנה של טיים. בעולם הערבי הייתה דריכות: אם השבועון האמריקאי, שהגה לפני קרוב למאה שנה את בחירת איש השנה, יחליט לסמן את עזה, ולבחור כגיבור השנה את קורבן מתקפת חיל האוויר הישראלי, לא יהיה יותר צורך בקרב תעמולה. התמונה הקשה בעצמה מספרת את הסיפור. אבל אתמול הוכרז רשמית על תפנית חדה, כאשר הזמרת האמריקאית טיילור סוויפט היא הגיבורה של השבועון. מי שמעוניין, יכול לסמן את הבחירה כהחלטה לברוח מהסכסוך, לברוח מנקיטת עמדה.
מנגד, השבועון הבלגי "קנאק" הלך על סיפורו הטרגי של כתב אל ג'זירה הוותיק וואיל דחדוח, גם הוא יליד חאן־יונס, ובחר בו כאיש השנה. דחדוח, 53, נשוי ואב לשניים, ישב שמונה שנים בכלא הישראלי בגין פעילות אלימה באינתיפדה הראשונה. אחרי שחרורו למד באוניברסיטה האיסלאמית בעזה, התחתן, הצטרף לאל ג'זירה והפך לכתב בכיר. לפני שבועיים, באמצע יום עבודה, נחתה עליו הבשורה הקשה שאשתו, בנו, בתו ונכדו מצאו את מותם בהפצצת חיל האוויר, ביחד עם 20 בני משפחה רחוקים יותר. הוא עצמו נפצע באותו שבוע ביחד עם הצלם העזתי סאמר אבו־דקה. חייו של דחדוח ניצלו. אבו־דקה, שנשאר בשטח המופצץ שבע שעות בלי שניתן היה להגיש לו טיפול רפואי, מת מאובדן דם.
בעיתוני העולם הערבי עדיין לא נחשפו אנשי השנה. אתרי אינטרנט שונים מציגים רשימות של מועמדים. בראש כל הרשימות, ללא יוצא מן הכלל, מככבת דמותו של אבו־עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס בעזה. הופעתו הראשונה בתפקיד, כאשר פניו מכוסות בכאפייה פלסטינית, צבטה את הישראלים: הוא היה זה שהודיע על חטיפת גלעד שליט ביוני 2006. החטיפה הסעירה את מדינת ישראל ואבו־עוביידה הפך לגיבור, שמחוזר על ידי התקשורת.
מועמדים נוספים, אבל רק החל מהמקום השני, הם מנהיגי מדינות וראשי ארגונים: א־סיסי של מצרים, עבדאללה של ירדן, שייח' תמים של נסיכות קטאר, אבו־מאזן של הרשות הפלסטינית, ונסראללה מלבנון. השם החדש ברשימה הוא עבד אל־מלכ אל־חות'י מתימן, מנהיג ארגון הטרור אנסאר אל איסלאם שפועל בהנחיה וסיוע של איראן. גם נשיא אלג'יריה עבד אל־מג'יד תבון הוא כוכב חדש, בעקבות התחייבותו לקלוט משפחות פליטים מעזה.
אחרי אבו־עוביידה אין מועמד חד־משמעי לקחת את המקום השני. ייתכן שלא תהיה הסכמה על סדר הזוכים. סביר גם להניח שכל מדינה בעולם הערבי תפעל כדי להכניס את מנהיגה לחמישייה הפותחת. בכל מקרה אף אחד לא מתכוון להצביע ל"איש מהרחוב" כגיבור האמיתי של השנה. מדינות ערביות רבות, ביניהן מצרים וירדן, שקועות עד צוואר במשברים כלכליים. בחירה במנהיגים בתקופה זו, בצירוף כתבות שמהללות אותם על תרומתם למדינה, הכרחית כדי להתמודד עם המשברים שעלולים לערער את השלטון. בדיוק כמו הרגע שבו כיכב נבהאן ברשימת אנשי השנה של מגזין טיים, עד ששמו ותמונותיו נעלמו.
