כאשר יצאה ישראל למלחמה ברצועת עזה, בשום שלב לא נשקלה האפשרות של כיבוש וטיהור מלאים. בדיונים הסגורים, נתניהו הביע חשש מאלפי הרוגים – במבצע נרחב אך מוגבל. מן הסתם, הוא לא ביקש פעולה רחבה אף יותר. צה"ל ומערכת הביטחון, מצידם, גם לא המליצו על מהלך שכזה, שמי יודע כיצד היה מסתיים ובאיזה מחיר בנפש. האופציה שנבחרה מורכבת יותר. היא כוללת פעולה צבאית רחבה ואינטנסיבית, אבל נזקקת לזרוע מדינית. די ברור מדוע. משעה שישראל לא מתכוונת לכבוש את עזה, ובכלל זה לעבור משכונה לשכונה ומבית אל בית, אין ברירה אלא לוודא שתהיה אלטרנטיבה שלטונית לחמאס ברצועה. לוודא – זה אומר לבנות את האלטרנטיבה. אחרת – כיצד ישומר ההישג הצבאי?
צה"ל יכול לנצח צבאית את חמאס. בזכות כוח אש עדיף, תכנון מוקדם, הגבורה של המפקדים והלוחמים. יש כוכבית אחת, ענקית: המחדל המודיעיני והמצוקה המבצעית בהתמודדות עם מנהרות חמאס. ככל שיעבור הזמן, יימצאו הפתרונות הטקטיים גם לכך. המטרה נותרה בעינה: לשנות מהיסוד את המצב בעזה. כדי שחמאס לא יאיים עלינו משם – וגם אף גורם קיצוני אחר. ישראל מקריבה את מיטב בניה בגיהינום העזתי בעבור השינוי הזה. אך במקביל ראש הממשלה – והדברים האלה פורסמו בעמודים אלה בחודש נובמבר, ומסתבר, לפי פרסום של ירון אברהם בחדשות 12, שהם נכונים גם השבוע – מונע דיוני עומק ב"יום שאחרי". מסכל אותם. הוא מסתפק בהבנותיו עם רון דרמר, ובצוות קטן במל"ל.
"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים", אמר פון קלאוזביץ. מהי המדיניות של ישראל? הרי אין ואקום. דוגמה: השבוע פורסמה היוזמה המצרית. כפי שהוגשה, משמעה היא שתקום בעזה מדינת לבנון חדשה. יהיה בה חמאס, "מגן האומה", "הכוח הלוחם" - ותהיה בה ממשלה לגיטימית בינלאומית שחמאס ינווט אותה מאחורי הקלעים, כמו שנסראללה מנווט לעיתים קרובות את הפוליטיקה הלבנונית.
בשלב הזה קל לחשוד שנתניהו ממש, אבל ממש, רוצה את הרשות הפלסטינית כשליטה פורמלית של עזה, כאשר חמאס מסתתר מאחוריה. מדוע החשד מתחזק? כי הוא לא תכנן שום דבר אחר. הוא לא וידא, עם תחילת השלב הקרקעי, שיש לישראל מטרה אסטרטגית בהירה. הנשיא ביידן כבר הודיע שהוא תומך ברש"פ "מתחדשת" בעזה. ראש המל"ל צחי הנגבי כתב מאמר - לבטח ברשות ובסמכות רה"מ – לאתר אינטרנט סעודי, ובו לא שלל את מעורבות הרש"פ בשלטון החדש בעזה.
ישראל לא הציגה פתרון חלופי. נתניהו מונע דיון נרחב בנושא. הממשלה אפילו לא יצרה פרמטרים ברורים: איך נדע שחמאס איננו שולט. לדוגמה: כמה מסים הוא גובה, ומי גובה במקומו. לדוגמה: מידת שליטתו במערכת החינוך, או מעצרם של פקידי חמאס. המאבק המדיני איננו עבודה לאדם אחד או שניים, אלא למטה נרחב של מיטב המוחות בישראל. אין מטה כזה, וכל העניין המדיני מנוהל כזירה משנית, זעירה, אל מול הפעולה הצבאית.
אם רוצים למוטט את שלטון הרשע של חמאס, זה לא יכול להיעשות רק באמצעים צבאיים. את חמאס צריך להביס כשלטון. צריך להתמודד מולו במדיניות, בעורמה, בתחבולה, בנחישות. ההבסה הגמורה של חמאס היא באמת בנפשנו, והיא עדיין בהישג יד. למרות אוזלת היד הגמורה של נתניהו.
הטור המלא מחר ב"מוסף לשבת"
