יש אולי מי שיחשבו שזה דווקא בסדר לחזור לעסוק בפוליטיקה של "פעם" ושלצד המלחמה נמשכים גם החיים – תינוקות באים לעולם, זוגות מתחתנים, עסקים של מילואימניקים נסגרים והשר לביטחון לאומי ונציבת שב"ס מתקוטטים – אם עליה להמשיך בכהונתה או לא.
ברמה היבשה לנציבה אין לגיטימציה להמשיך בתפקיד. במכתבו, מנה השר לביטחון לאומי שורת כשלים שהתרחשו תחת ידיה של קטי פרי: "התנהלה ברפיסות מול אסירי חמאס וניהלה איתם משא ומתן על שיפור תנאי כליאתם, בניגוד מוחלט לעמדתי המפורשת, תוך שהיא משקרת ומסתירה ממני את הצעד הזה. הנציבה לא הגנה על הסוהרות, טייחה את פרשת הסרסורים ולא טיפלה בנושא כראוי. הנציבה טייחה והסתירה פרטים בעניין השתלטות אסירים על סוהרים בכלא רימונים כאשר אני מעודכן על 'מתיחות באגף'. היא גם נתנה יחס מועדף למשפחת הפשע קוטייר בכלא ואף נהגה באותה מדיניות במקרים נוספים".
פרי הודיעה כבר ביולי כי בינואר תסיים את תפקידה, והרקע הוא המחלוקת בינה לבין בן גביר. בפרוץ המלחמה הודיעה הנציבה לשר כי בעקבות המלחמה תוכל להאריך את כהונתה, אך הוא השיב שאינו מעוניין בכך. על פניו, די בכך כדי לא להאריך את כהונתה, אבל אם ישנם מי שטרם השתכנעו, הגיע חיזוק מפתיע להחלטה של השר דווקא מהנציבה עצמה. פרי, בעודה במדים רשמיים של נציבות בתי הסוהר, יצאה כנגד דברי בן גביר באופן המזכיר את ניצב עמי אשד שתקף נבחרי ציבור בעודו במדי משטרת ישראל. על הנאום של אשד אמר בזמנו גדי איזנקוט: "אני חש לא מאוד בנוח שלובש מדים נושא נאום כזה".
גם בשב"ס רבים תומכים בהחלטה של השר. בכיר לשעבר בארגון מתאר אותו כ"מכור לשקט" שייתן למחבלים כל מה שצריך כדי להימנע ממהומות. באחת הפעמים חזרה פרי מישיבת קבינט, בזמנו של בנט כראש ממשלה, כשהיא מעבירה את הבשורה "לתת להם קוביות קרח", כלומר – לתת למחבלים מה שהם רוצים (לחלקנו אולי זה יזכיר את המדיניות כלפי עזה).
לדברי הבכיר לשעבר, בארגון התפתחה תרבות שקר שהגיעה לשיא בשנים האחרונות. על השאלה בדבר הבעיה שתיווצר בחילופי ראשים בזמן מלחמה, אומר אותו בכיר שאין שום בעיה. האחריות של שב"ס במלחמה היא לשמור על מחבלים ולא לנהל מתקפה בעזה.
ואחרי שהוסכם שלבן גביר ישנן סיבות טובות להחליף את פרי, אפשר בכל זאת להעלות שאלה שאינה נוגעת לנציבה אלא לממשלת החירום שנתפסת גם כממשלת אחדות. אם ידוע שהארכת המינויים הייתה תנאי לכניסה של המחנה הממלכתי לממשלה – צירוף שגם עוצמה יהודית הצביעה בעדו – אז ההסכם מחייב. בממשלת חירום ישנה גם הסכמה שבשתיקה על שיתוף פעולה ואחדות שורות, ובכל זאת נתניהו חוטף לעיתים מגנץ במסיבות עיתונאים ובולע את הצפרדע בשם שלמות הממשלה.
גם בימין לא כולם אהבו את ההחלטה של בן גביר אף שהצדק איתו. רוב הציבור, מימין ומשמאל, רוצה בממשלת החירום ומבין את המשמעות שלה במונחים של אחדות העם. היו מי שאמרו שאם גנץ יפרוש, גדעון סער יחליף את מקומו. אך גנץ וסער משקפים כיום ציבור שונה, ולכן החילופים, אם בכלל יהיו אופציה, אינם אחד לאחד. כמו כן אם גנץ באמת מחפש דרך לצאת מהממשלה, הוא יעדיף לתלות זאת בצעדים של חברי קואליציה שמתנגדים לו. יהיה זה לא חכם לתת לו את התירוץ.
אולי היה ניתן למצוא פתרון יצירתי יותר. להאריך למשל את כהונתה של פרי בפרק זמן מגוחך שהיה גורם לה לדחות את ההצעה או לחלופין לבקש שעוד בעלי תפקידים בשב"ס יקבלו סמכויות חופפות לשלה.
זו מלחמה מיותרת שכל השחקנים בה טעו, מי יותר ומי פחות. במקביל מתנהלת מלחמה חשובה יותר שגובה מדי יום את חייהם של טובי בנינו. פעם אחר פעם המשפחות שלהם מבקשות שני דברים: ניצחון ואחדות.
