מלחמת 7 באוקטובר לא תביא ניצחון. אפילו מדינה עם צבא מפואר לא תכריע מחבל קל רגליים שאין לו מה להפסיד. הוא ידלג מפיר לפיר ויזנב בצבא המסודר, שמדינה מוכת אימה שלחה אותו לעשות סדר במקום שהוא מלכודת מוות.
לא סתם ביידן אמר לנתניהו בתחילת הלחימה: למדו מהטעויות שלנו. הוא כיוון לאפגניסטן. 20 שנה לחמה שם ארה"ב עד שנסוגה בבושת פנים והחזירה את המפתחות לטליבאן. כך עשתה גם בווייטנאם. לוחמים שלנו חוזרים בארונות, או פצועים בגוף ובנפש, כפי שקרה ללוחמים רבים של אמריקה באפגניסטן ובעיראק.
הטבח שביצעו מחבלי חמאס ביישובי עוטף עזה חייב תגובה. אבל מתי מספיק זה מספיק? שיטחנו, החרבנו, הרעבנו. עזה כבר נראית מקום שאינו ראוי למגורי אדם. איך מאכילים היום תינוק ברצועה? איך אישה הרה שהגיעה שעתה מצליחה ללדת כשאין מים נקיים או חשמל?
ספק אם תהיה אפילו תמונת ניצחון מוסרי עם החטופים השבים לישראל. אחרי שהופקרו ונבגדו, עושה רושם שדי ויתרו עליהם. ואם כך, לשם מה היה הכל? מלחמות עושים כדי שבסיומן תגיע תקווה: הסדר שלום, הפוגה, שקט. לא כדי להעצים את התחושה שהכל היה לשווא.
אחרי הטבח הייתה אהדה רגעית לישראל מול הזוועות שנחשפו. מהר מאוד היא התחלפה בזעם עולמי שתורגם לגילויים של אנטישמיות בעקבות פעולות צה"ל בעזה. גם הבית הלבן כבר לוחץ על שעון העצר. בשל "עבודת טפסים" לא יצאו עדיין משלוחים עם תחמושת. לאמריקאים יש לכך הרבה הסברים, כולם נשמעים כמו "הצ'ק בדואר", או שלא מוצאים את הש"ג עם המפתחות. ביידן הבהיר לנתניהו בטלפון שהעולם איבד את אהדתו וסבלנותו. הטרנד העולמי, בעיקר אצל צעירים וליברלים, הוא לנתץ את העולם הישן, לבעוט בקולוניאליזם, בקפיטליזם, באימפריאליזם. המיעוטים והמדוכאים יצרו ברית בלתי כתובה: הם רואים בנו אומה לבנה שחובטת במיעוט חסר זכויות הנלחם על שאיפותיו, אדמתו וכבודו.
נתניהו חיסל פעם אחת אפשרות לשינוי מאזן הכוחות, כאשר דחף את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין עם איראן, למרות שעמדה בכל ההתחייבויות. נשיא ארה"ב לשעבר שבר את הכלים, אז גם איראן שברה ומאז האיצה את המרוץ לגרעין. ביידן, שהיה שותף להסכם, יעשה כל מאמץ לא לתת לנתניהו למנוע הסכם נוסף, הפעם עם הפלסטינים. הנשיא יודע, כמו כל העולם, שלמעגל הדמים בין ישראל והפלסטינים אין הכרעה צבאית אלא רק פתרון מדיני. ביידן מנסה לקדם אותו בכל כוחו, לפני שירים ידיים ויפנה לעיסוקי הבחירות שלו.
בשבוע הבא יגיע שר החוץ בלינקן לישראל בפעם החמישית מאז שפרצה המלחמה. הוא יתבע ממנה הסברים לאן פניה ואיך היא משתלבת בהסדר מדיני, אליו ארה"ב מגייסת את סעודיה ומדינות נוספות.
מפגינים ברחבי העולם למען הפלסטינים שרים בהתרסה "מהנהר עד לים". היפוכו של השיר הבית"רי שאת מילותיו חיבר ז'בוטינסקי: שתי גדות לירדן – זו שלנו, זו גם כן. לפלסטינים לא תהיה מדינה מהירדן לים. וגם לא לנו. במקום לחלום על יציאה במחולות "עם ישראל חי", מצפון ומדרום לנחל עזה, כפי ששואפים אלה שנתניהו התמסר להם כדי לשרוד, צריך להקשיב לניסיונות העולם להוביל למדינה פלסטינית, לצד ישראל. האלטרנטיבה היא עוד מלחמה פראית – ולא לשלום.