הגירושים המקצועיים בין אופירה אסייג לאיל ברקוביץ' לא שונים בהרבה מפרידות בין בני זוג: לא קל לשרוד שנים ארוכות ביחד, התרחבות העסק הגבירה את השחיקה, המלחמה טילטלה את המערכת, השלם התפרק לשני חלקים (וכל אחד מהם בעל חשיבות עצמית בגודל אירופה) והתהום נפערה עד שלא ניתן לגשר עליה.
ובכל זאת, העובדה שהרקע לסוף של "אופירה וברקוביץ'" הוא מעל הכל אישי, הולמת את המורשת המפוקפקת שלהם. היה זה עניין פרסונלי גרידא, למשל, שהתוכנית חדלה לשמש בית חם לאייל גולן, חרף החשדות החמורים נגדו. רק אחרי שהזמר והמקורב הסתכסך עם אסייג היא נזכרה שיש לה עקרונות.
הוא הדין גם ביחס לראש הממשלה ולשלטון הליכוד. עוד לפני שהתוכנית חובקה באופן מקומם וצבוע על ידי האופוזיציה (לימים "ממשלת השינוי"), ברקוביץ' היה משב רוח מרענן בקרב תומכי נתניהו: הוא שיפד את מני נפתלי, תודרך בקביעות על ידי ניר חפץ וכמובן התגזען על הציבור הערבי, מה שעלה לו פעם אחת בהשעיה לשבוע, וגם זה רק בגלל מהומה ברשתות. אסייג השתפכה על גלעד ארדן, אז השר לביטחון פנים, בזכות היותו בחיוג המהיר שלה. "כל פעם שמשהו קורה בשכונה", כפי שארדן סיפר בלי בושה.
אבל אז יאיר נתניהו היה יאיר נתניהו, כלומר התחרפן בגלל משהו זניח לחלוטין. ברקוביץ' התקשר לאבא שלו (!), זה לא עזר ומלחמת העולם נפתחה. פתאום אסייג וברקוביץ' הפנו את השילוב הקטלני בין פופוליזם לאגרסיביות נגד שרי ושרות הליכוד ויתר בלוק הימין, כשאלה עוד הסכימו להתארח שם, וללטף את הצד השני משל היו כלבלבים חמודים. "אני מאוד אוהב את העבודה שלך", אמר פעם ברקוביץ' לגדעון סער והתלונן שהוא לא מספיק מייחצן את עצמו, שזאת דרך קורעת להעיד שמלבד תחקירים לקראת שידור, כנראה שברקוביץ' גם לא הקפיד לקרוא טורי פרשנות פוליטית.
לכן, אם היה תפקיד היסטורי ל"אופירה וברקוביץ'" הוא בחשיפת קלונה של המעטפת שחיבקה אותם לאורך שש השנים האחרונות. הם לא היו "אופירה וברקוביץ'" אלמלא קשת דחפה בשמחה תוכנית שהסבה נזק חמור למוסד האקטואליה (לידם "פופוליטיקה" נראית כמו סלון פריזאי במאה ה־19), רק כדי להחביא את ברקוביץ' בתחילת המלחמה, ממש כמו שעשו לדודו טופז לפני כ־20 שנה, לקראת המכרז על ערוץ 2. הם גם לא היו "אופירה וברקוביץ'" אם הענייניוּת לא הייתה נקברת עמוק באדמה, ואנשים שמתפלצים על ערוץ 14 הפכו למעריצי מופע של וולגריות, בורות וקידומים של ערוץ 12. והנה, כמה סמלי שדווקא בשעה הקשה הן של האומה והן של המחנה, "אופירה וברקוביץ'" סוגרים את הבסטה בגלל אגו: שם הכל התחיל ושם הכל נגמר.
