ובכן, גם אם בן גביר יתעקש, וגם אם נציבת שב"ס, קטי פרי, תלך הביתה מחר, גם אם ימונה נציב חדש שלא על תקן ממלא מקום, וגם אם נתניהו יעבור בשתיקה על כל אלו – מה שסביר שאכן יקרה – המחנה הממלכתי חייב להישאר בממשלה הזו. ואם רוצים בניסוח יותר מדויק: לגנץ אסור לפרוש. הוא חייב להישאר שם, כי בני גנץ וגדי איזנקוט הם הקול המקצועי, השפוי, הברור, החף מאינטרסים זרים בתוך הביצה הזו שקוראים לה ממשלת ישראל. בטח ובטח בימים כל כך קשים כמו הימים האלה. היחידים, כמעט, שניתן לסמוך עליהם. וזה נכון לא רק ביחס למי שיש לו ילד שם, זה נכון לגבי כל אזרח במדינת ישראל שנושא עיניים מודאגות לדרום ולצפון ותוהה לאן אנחנו הולכים ומה מחכה לנו בהמשך הדרך.
סיום כהונתה של הנציבה פרי הוא לא יותר מעוד פלטפורמה שעליה מטפס בן גביר כדי לאגור נקודות ליום פקודה, ועל הדרך, אם אפשר, גם להוכיח מי בעל הבית, ומי מחזיק את מי ואיפה. יכול להיות, ואני מסכימה עם אלו שאומרים את זה, שקטי פרי היא לא האדם הנכון במקום הנכון, אבל מה שחשוב הוא שפרי מעניינת את בן גביר כקליפת השום. אם לב העניין היה ההתנהלות המקצועית של הנציבה, בן גביר יכול היה להראות לה את הדלת לפני חצי שנה כשהציעה, בעצמה, להניח את המפתחות. מה שהוא יודע היום, הוא ידע גם אז.
אז נכון, אחד מסעיפי ההסכם הקואליציוני, קבע שכהונותיהם של נושאי התפקידים הבכירים יימשכו. נכון גם, כפי שזה נוסח בהודעת המחנה הממלכתי, שהחלטתו של בן גביר להפר את ההסכם "פוגעת בתפקוד המדינה בעת מלחמה", ו"עלולה להביא לפירוק הממשלה". נכון וגם מצער שהמחנה הממלכתי עדיין תולה תקוות בנתניהו, ראש הממשלה הנוכח־נפקד בכל פעם שנדמה לו שמישהו מטלטל את כיסאו, ושהם מצפים שלא יאפשר "החלטות משיקולים פוליטיים בניהול המערכה". ועוד נכון שגנץ נקלע לסיטואציה מתסכלת.
קל מאוד להשתלח בו, לקרוא לו סמרטוט – במו אזני שמעתי – להאשים אותו שהוא מתחזק את שלטון נתניהו, לדרוש ממנו להיות גבר ולפרק את הברית החולה. רק שהדבר החשוב באמת הוא לזכור שעם כל הכבוד למשרת נציב שב"ס, החילופים בצמרת הארגון לא מסכנים את ביטחון ישראל. מה שמסכן, ובגדול, את ביטחון המדינה זו קואליציה שבה בן גביר הוא הגביר, ונתניהו הוא האיש שבקיר. קבינט שבו גנץ ואיזנקוט לא נמצאים – הוא מסוכן. לא רק משום שהם נדרשים להגן בדיונים פרועים על רמטכ"ל מותקף, אלא גם לעצור בגופם מהלכים מופרכים. זה לא מקרי שאיזנקוט, ונשבר הלב לומר את זה, חזר לתפקד עוד לפני שתמו 30 יום לנפילת בנו, גל ז"ל.
פרישת המחנה הממלכתי תהיה עוד ניצחון לבן גביר, האיש והפרובוקציות. אופוזיציונר בלתי נלאה בתוך הקואליציה, חכם להרע, זה שמשחק על כל הקופה שלנו. אז כן, זה לא קל להיכנס לאש צולבת, ומי כמו גנץ מכיר את הסיטואציה, לחטוף מימין ומשמאל, אבל בדיוק כמו שהוא אמר: "יש מי שמרשים לעצמם לחזור ל־6 באוקטובר", "יש מי שחושבים שאני וחבריי צריכים לפרוש. אבל אנחנו כאן לא כדי להישאר אלא כדי לנצח".
ואם על הדרך יש כאלה שחושבים שבתוך כך נתניהו, בן גביר ואחרים מכייסים אותם, זה בדיוק הזמן לומר שיכול להיות שזה מה שאכן קורה, אבל האלטרנטיבה, בשביל עם ישראל, גרועה הרבה יותר. ממש הרבה יותר.
