עוד שבוע, עוד חודש. בסופו של דבר חמאס יובס. אבל גם אם נראה את גופותיהם של מוחמד דף ויחיא סינוואר מוטלות לפנינו, וגם אם החטופים יחזרו לבתיהם - שום דבר לא ייגמר. גם לא בחזית הפלסטינית. איראן מממנת, ותמשיך לממן ולדרבן כל גוף טרור שפועל נגד ישראל. האיום הרציני ביותר היה ונותר חיזבאללה, עם ארסנל של 150 אלף רקטות וטילים, ועם כוח רדואן שממתין לשעת כושר. ואיראן מממנת, ותמשיך לממן, את החות'ים בתימן, שהולכים וצוברים ארסנל טילים ורקטות, שכבר מאיים לא רק על ישראל אלא גם על הסחר הבינלאומי.
ישראל לא מאיימת על איראן. ישראל לא בתחרות עם איראן. ישראל לא רצתה ולא רוצה לפגוע בשערה משערות ראשו של ילד איראני. אבל איראן היא המדינה היחידה בעולם שמכריזה בראש חוצות שהמטרה שלה היא השמדה של מדינה אחרת. השמדה. לא פחות. בדרך כלל, סכסוכים בין מדינות הם פועל יוצא של אינטרסים, כלכליים או אחרים, או סכסוכי גבולות. אין לאיראן שום דבר נגד ישראל בעניינים הללו. מדובר באידיאולוגיה של שנאה. ספרו של דניאל יונה גולדהגן, "גרוע ממלחמה", מלמד אותנו שמאחורי כל ג'נוסייד במאה האחרונה עמדה בעיקר אידיאולוגיה של הסתה ושנאה. זה בדיוק הסיפור של חמאס, של חיזבאללה ובוודאי של איראן.
הרי אם חיזבאללה או חמאס או החות'ים, או האיראנים עצמם, היו מקדישים את המאמצים שלהם לפיתוח ולשגשוג, במקום השקעות עתק בתעשיית המוות - המצב בתחומי שליטתם היה הרבה יותר טוב. אבל באופן לא מפתיע, בכל מקום שבו איראן מעורבת - התוצאה האחת והיחידה היא הרס, חורבן, רעב, שפיכות דמים ופשיטת רגל כלכלית. זה המכנה המשותף של רצועת עזה, לבנון, סוריה ותימן. איראן מזרימה מיליארדים שמניבים רק תוצר אחד. חורבן. איראן היא הסוכנות הגדולה ביותר בעולם למה שגולדהגן כינה "אנטישמיות אלימיניציוניסטית" (שמכוונת להשמדה). כך שחיסול היכולת של חמאס, גם אם זה ייקח עוד כמה שבועות - הוא חובה. אבל זו רק ההתחלה. משום שהשטן הגדול, איראן, עדיין שם. ההרס ביישובי הצפון, בדיוק כמו ביישובי הדרום - הוא פועל יוצא של עידוד ומימון איראני.
כך שהוויכוח על ההודאה של נפתלי בנט על פגיעת ישראל במפעל לייצור כטב"מים במחוז כרמאנשאה במערב איראן, הוא ויכוח סרק. לפעמים צריך לשמור סוד. הכרזות ההשמדה של איראן הן לא סוד. גם המלחמה של ישראל באיום האיראני היא כבר מזמן לא סוד. זה לא שצריך לרוץ לתקשורת ולספר על כל מבצע. אבל ספק אם יש מישהו במזרח התיכון שלא יודע על אותה הפצצה בפברואר 2022. הבעיה עם בנט, ועם כל מי שהיה לפניו ואחריו, היא אחרת. מדוע הם לא עשו יותר. הרבה יותר.
איראן הצליחה להפוך את עצמה למעצמה אזורית, בעיקר באמצעות פיתוח אמצעי לחימה מתקדמים, התקדמות לנשק גרעיני, והשתלטות מלאה על תימן, סוריה ולבנון, וחלקית על עיראק. אבל כדאי לזכור שהתל"ג של איראן, עם אוכלוסייה שמתקרבת ל־90 מיליון בני אדם, היה בשנת 2012 - 644 מיליארד דולר, לעומת 262 מיליארד של ישראל. עשור לאחר מכן, נכון לשנת 2022, התל"ג של איראן עומד על 413 מיליארד, לעומת 525 מיליארד של ישראל. התוצר לנפש באיראן עומד על 4,670 דולר, ובישראל - 54,931 דולר. פער אדיר. למעשה, הסנקציות הועילו מאוד למאבק נגד איראן. ההתאוששות הגיעה דווקא בעקבות מלחמת רוסיה נגד אוקראינה, ועליית מחירי הנפט.
אז מה עושים? איראן כבר פגעה ב־2019 בשדות הנפט של סעודיה. אין שום סיבה שגורם כלשהו לא יפגע בכושר ייצור הנפט של איראן. וזה בעצם לא חשוב איך בדיוק תהיה הפגיעה. מה שברור הוא, שאיראן הייתה ונותרה ראש הנחש. אפשר להביס את חמאס, לפגוע בחיזבאללה ואולי גם בחות'ים. אבל כל עוד האידיאולוגיה ההשמדתית של איראן תשלוט באזור - האיום על ישראל לא ייעלם. לרגע היה נדמה שארה"ב מרכזת כוחות באזור, משום שנוצרה הזדמנות לפגיעה בראש הנחש. זה כנראה לא יקרה. ישראל לבדה במערכה. ויום אחד, עדיף מוקדם ממאוחר, יהיה צורך לרוצץ את ראש הנחש הזה.
