גדי קבלו | הדלקת נר ראשון בבארי
כשהגעתי לקיבוץ בארי, הזוועות היו בכל פינה, בכל רחוב, בכל כביש. לא תיארתי לעצמי עד כמה המצב גרוע יותר בתוך הבתים. דם על הקירות, צעצועים של ילדים שנשארו כעדות אחרונה לטבח האכזרי באנשי הקיבוץ. בבית אחד תפס אותי משהו אחר: חנוכייה שרופה על אדן החלון, שהזכירה לי תמונות מהשואה. בחנוכה תמיר הרשקוביץ חזר לבית שבו נרצחו הוריו והדליק נר ראשון בתמונה שממחישה את עוצמת התקווה
טל שחר | הפגנה נגד המהפכה המשפטית
עד 7 באוקטובר המהפכה המשפטית הייתה הנושא הכי מתוקשר בארץ. מדי שבת בערב יצאו מאות אלפי מפגינים בכל רחבי הארץ לרחובות ולכיכרות במה שהפך למחאה האזרחית הגדולה ביותר מקום המדינה. חלקם ירדו לאיילון וחסמו את התנועה, דבר שהשר לביטחון לאומי ראה כהפרת סדר משמעותית, והשוטרים, שהיו מצוידים במכת"זיות, פרשים ורימוני הלם, עצרו אותם בכוח. יותר מדי כוח. זה היה אחד הרגעים האלו
שרון צור | שמעון דהן, אב שכול מעפולה
בחרתי בתמונה של שמעון דהן מעמק יזרעאל, אביו של שקד דהן ז"ל, חייל בגדוד 77 של חטיבה 7 בשריון, שנפל בשבת השחורה בקרב לבלימת מתקפת הפתע של חמאס. סיפורו של האב השכול נגע בי וכאב לי באופן אישי, החל ברגע שבו קיבל את העדכון על היעדרות בנו, דרך החשיפה לתמונות הקשות שראה ברשתות החברתיות ועד לבשורה המרה שבנו נהרג וגופתו נמצאת בעזה. ליבי עם שמעון היקר ומשפחתו
אלכס קולומויסקי | הצעדה למען החטופים
קשה לבחור תמונה אחת ולהגיד עליה שהיא תמונת השנה, כי כולן קשורות זו בזו בשרשרת של אירועים. זה התחיל בהשבעת הממשלה החדשה, משפטי נתניהו, ההפיכה המשפטית וההפגנות נגדה. אחר כך הגיע 7 באוקטובר, הכניסה הקרקעית לעזה וההפגנות של משפחות החטופים. אם להוציא תמונה אחת אומר לפרק את השרשרת הזאת, אני בוחר בתמונה של החוליה האחרונה: הצעדה של משפחות החטופים לירושלים
יאיר שגיא | הלווייתו של אל"ם אסף חממי
מאז השבת השחורה צילמתי יותר מ־ 20 הלוויות. הפעם, כשהגעתי לקריית שאול, הייתה אבטחה מוגברת ואמרו ששר הביטחון גלנט מגיע. כל הצלמים התמקמו על רמפה שהוכנה מראש, ואני לקחתי קצת ימינה לתפוס זווית יותר טובה. בזמן ההספדים השר גלנט קם וניגש לאלמנה ספיר ולאלון, בן הזקונים של אל"ם אסף חממי ז"ל, אמר כמה מילים ונתן נשיקה לאלון על הראש, כמו סבא לנכד. אני הצלם היחיד שתפס את הרגע הזה
גיא מורד
הקריקטורה שבחרתי מסמלת בעיניי את אחת התופעות הכי מקוממות שהביא איתו הטבח של 7 באוקטובר: השתיקה וההתעלמות של ארגוני זכויות האדם והנשים הבינלאומיים שסירבו להכיר ולגנות את פשעי האלימות המינית המחרידים שביצע חמאס בקורבנותיו, מה שמבהיר לנו עד כמה אנו עומדים מול עולם צבוע שעדיין נגוע באנטישמיות מזעזעת
יותם פישביין
הקריקטורה שבחרתי פורסמה לאחר סוף השבוע שבו יצא לדרכו מתווה שחרור החטופים. היא מתייחסת אליהם, אבל נדמה לי שרציתי לסמל בה גם את האור שחזר לרגע לחיים של כולנו, לראשונה מאז תחילת המלחמה. מבצע השחרור ההוא הסתיים כשמעל 100 חטופים וחטופות עדיין ממתינים לראות את האור ולהתאחד עם משפחותיהם. אני מייחל לרגע שהקריקטורה הזו תתאר גם את החוויה שלהם. שיחזרו אלינו מהר
