ראש הממשלה בנימין נתניהו מתייצב עם סיום שנת כהונתה הראשונה של ממשלת ימין־ימין במצב הקשה ביותר בחייו הפוליטיים: הממשלה הימנית ביותר שהוקמה אי פעם במדינת ישראל גם חתומה על האסון הגדול שעברה המדינה מאז הקמתה. אפשר רק לשער מה היה קורה כאן אם נתניהו לא היה ראש הממשלה.
ספק גדול אם נתניהו כראש אופוזיציה היה מצטרף לממשלה אחרת שאינה בראשותו, נכנס תחת האלונקה וחולק אחריות על מה שקרה כאן. התשובה ברורה: נתניהו לא מוכן לקחת אחריות אפילו באירוע שהיה תחת אחריותו מלא־מלא. אז להשתתף באחריות של אחרים?
אפשר להעריך שהניסוי של ממשלת ימין־חרדים וימין קיצוני נכשל. לא סתם נתניהו מיהר לוותר על סמוטריץ' ובן גביר בקבינט המלחמה ולהכניס את גנץ ואיזנקוט, ובוודאי את גדעון סער, שנוא נפשו. שנה לממשלה ומה היה לנו כאן: אינפלציה של משרדים ממשלתיים, מינוי סיטונאי של שרים וסגניהם, כספים קואליציוניים, חוק הפטור מגיוס וסדרת חוקים שחלקם נועדו לשרת את נתניהו ברמה האישית, כמו חוק הנבצרות.
וברמה הלאומית? טרור פלילי, רצח ללא גבולות בחברה הערבית, מהפכה משפטית שטילטלה מדינה שלמה ושואת 7 באוקטובר. שנה אחת. מישהו באמת היה חותם על שנה כזאת ועוד מבקש את הקרדיט גם לפעם הבאה?
נתניהו עמד בראשות ממשלה שקידמה את אחד החוקים השנויים במחלוקת שנולדו כאן: ביטול עילת הסבירות. החוק שהפך את ישראל למדינה קרועה ומיוסרת. הרוב הקטן הזה עכשיו מתקרבן שרוב קטן של שופטי בג"ץ פוסל חוקים ברוב קטן (נבצרות, סבירות, חוק דרעי וכו').
במה הועיל החוק, שהיה הסנונית הראשונה של מהפכה משפטית שנקברה יחד עם אסון 7 באוקטובר? במה תרם חוק הנבצרות למעט הניסיון לבצר את שלטונו של נתניהו מפני אימת החוק? נתניהו אמר אמש במסיבת העיתונאים כי אין לו שום כוונה ללכת אחרי המלחמה לשום מקום. נתניהו כבר נמצא בקמפיין ליום שאחרי המלחמה.
השנה הזאת היא הגרועה ביותר שהייתה לנתניהו מאז נבחר לראשונה ב־1996. אני לא מניח שמישהו יכול לערער על גיליון ציונים כזה. אבל נתניהו באמת לא הולך לשום מקום. הוא כאן כדי להישאר. לא בטוח שהציבור ייתן לו את הקרדיט הזה שוב.
