חודש חלף מאז הפעימה האחרונה בעסקה לשחרור החטופים, ולמרות שאין דרך לאמוד כיצד פועל הזמן במנהרות עזה - האם שנייה היא דקה? האם דקה היא שעה? האם שבוע הוא שנה? - אפשר בכל זאת להעריך, עם כל הזהירות המתבקשת, שהיה זה החודש הארוך ביותר. אם לא עבור החטופים עצמם, שהזמן ממילא עצר עבורם מלכת ב־7 באוקטובר, אז עבור אלו הממתינים לשובם.
במובן אבסורדי, חזרתם של החטופים במסגרת העסקה הקודמת רק שיקעה עמוק עוד יותר את אלו שנותרו מאחור. זה לכאורה מוכיח את אפשריות הדבר, אך רק עבור אלו ששוחררו. עבור אלו שנותרו מאחור, זה הדגיש את חוסר האפשרות. עסקה בין ישראל לחמאס היא ממילא בגדר נס, ועד שהנס הזה התרחש, הוא לא השפיע עליהם. שער שנפתח לרגע, וכל עוד היה פתוח יכול הכל היה לעבור דרכו, נסגר שוב. הם לא קרובים יותר לחזרה מכפי שהיו לפני העסקה הקודמת, אלא רחוקים יותר. מאחורי השער הזה, כל עוד השער נעול, לא יכולים לקרות דברים טובים. במסגרת העסקה הקודמת שוחררו חטופים בחיים. מאז, כל התפתחות בעניינם, כל ידיעה אודותיהם, כרוכה במותם. הם מתים כשהם בורחים משוביהם, או שמסתבר כי נרצחו עוד ביום הראשון של המתקפה ורק גופתם היא שמוחזרת ארצה. את מי שמת גם עסקה לא תחזיר לחיים, אך האופק היחיד ליצירת סוף טוב הוא במסגרת עסקה.
אבל עסקה נוספת תקרב את ישראל לנקודת אל חזור. לצד רצון טבעי לשפר תנאים במשא ומתן, כל עיכוב בביצוע של עסקה נוספת מאפשר גם את שימורה של אשליית הכפילות שהיא מדיניותה הרשמית של ישראל בניהול המלחמה - כריכתן יחד של שתי מטרות, הכרעת חמאס ושחרור החטופים. אלו יכולים להתקיים במקביל רק עד לנקודת זמן מסוימת. כמו שני קווים לא מקבילים שנעים אחד לכיוון השני עד לפגישתם הבלתי נמנעת, יגיע הרגע שהמטרות יצטלבו וישראל תצטרך לבחור. אם העסקה הקודמת תמחרה 10–12 חטופים ביום של הפסקת אש, אז כעת מדובר, על פי פרסומים, בחודש של עצירה בתמורה לשחרורם של 40־50 חטופים. על פי האינפלציה הזאת, סביר להניח, המחיר עבור שחרורם של חטופים נוספים לא יימדד עוד במושגים של זמן והשהיית פעילות אלא במושגים קונספטואליים - נסיגות כוחות, אולי אפילו סיום התמרון.
האם לישראל יש את המוכנות והלגיטימציה העולמית הדרושים כדי "למוטט את שלטון חמאס", ייקח מה שייקח? זו שאלה אחת, אך היא אינה רלוונטית. מי שיכול להפסיק את הפעילות של צה"ל ברצועה זה לא העולם, ואפילו לא ישראל עצמה, אלא התנגשות אינטרסים בלתי נמנעת שתאלץ אותה להפסיק את אשליית המטרה הכפולה ותחייב אותה לבחור בהגשמתה של אחת. מה תעשה אז ישראל? כל בחירה פירושה השארתם של אנשים מאחור. את אלו החיים, או את אלו המתים, שנפלו בשם אידיאל שייתכן ולא יוגשם. או שישכחו מאלו, או שיבגדו בזכרם של אלו.
