"כריסטיאנו רונאלדו הוכתר למלך השערים העולמי לשנת 2023", הכריזו הכותרות בכל אתרי הספורט. "בשנה הבאה אנסה לעשות זאת שוב", הצהיר הכוכב הפורטוגלי עצמו. בדיוק על זמנים כאלה חלמו בסעודיה - מדינה שמנסה לחזק את מעמדה הבעייתי באמצעות ספורט ולא בדיוק מסתירה את זה - כשרונאלדו הטיל את הפצצה וחתם באל־נאסר ביום האחרון של 2022.
אחד מגדולי השחקנים בתולדות הענף יחגוג 39 ב־5 בפברואר, אבל זה לא הפריע לו לכבוש 54 שערים ב־2023 (44 במדי אל־נאסר, 10 במדי פורטוגל), יותר מכל אחד אחר בעולם, ובאמת שאי־אפשר לא להתרשם מזה ולהסיק שעדיין מדובר באחד החלוצים הטובים ביותר על הגלובוס. אבל מדובר בסטטיסטיקה עם בעיה בולטת - הליגה הסעודית משכה המון כוכבים הקיץ, אבל היא עדיין רחוקה מאוד ברמתה מחמש הליגות הבכירות של אירופה, מהן מגיעים שלושת השחקנים שסיימו אחרי רונאלדו: קיליאן אמבאפה (52), הארי קיין (52) וארלינג הולאנד (50).
רונאלדו מוביל העונה את כובשי הליגה הסעודית עם 20 שערים ב־19 משחקים, שזה יותר ממה שכבשו הרבה חלוצים נהדרים אחרים שעברו לתאוקרטיה האיסלאמית - ביניהם קארים בנזמה ואלכסנדר מיטרוביץ' - וזה ראוי להערכה. אבל לא כל השערים שווים, ורונאלדו לא ראוי להיות מלך השערים של 2023.
בתחרות נעל הזהב האירופית למשל, שער בליגה הנורווגית שווה נקודה וחצי ושער בליגה הגרמנית שווה שתי נקודות, מהסיבה הברורה שהם נכבשו בדרגות קושי שונות. אולי בעוד חמש שנים הליגה הסעודית תציג כמות נכבדה של שוערים והגנות מהרמה הגבוהה ביותר - נקווה שלא - אבל כרגע זה ממש לא המצב, ולכן קשה להתייחס ברצינות לנתון שקובע כי רונאלדו עקף את אמבאפה, קיין והולאנד. כדי להתחרות בשלושה האחרונים, מספיק שהיה עובר לשחק בצרפת, שם בוודאי היה מחורר רשתות בתדירות גבוהה, אבל הוא בחר בכסף הגדול ומשחק במדינה פושעת, והוא לא צריך לקבל על כך פרס.
