יאיר טלמור, דור רז ועידו עמית, שלושה אנשי חינוך מקיבוץ המחנכים של תנועת דרור ישראל במצפה רמון, שירתו יחד במילואים באותה הפלוגה בגדוד 7007. לאחר 80 ימי מילואים, שכללו לחימה בעזה, הם חזרו למשימות החינוכיות שלהם, לפחות לבינתיים.
"השדה החינוכי ושדה הקרב מחוברים לי", אמר דור (39), שמנהל את התיכון החברתי דרור במצפה רמון, "בתחילת המלחמה הבדיחה עליי בפלוגה הייתה שאני קורא לפקודים שלי במחלקה 'חניכים'. לא קל לשמור על חוסן נפשי כל כך הרבה זמן. בשבילי, לדעת שהתיכון וחברת הנוער עובדים בצורה טובה, שקולטים את הילדים המפונים מקיבוץ ארז - זה היה מקור כוח אדיר".
דור הודה כי "חששתי מהחזרה הביתה. חששתי שיהיה לי קשה לחזור ליומיום כמנהל בית ספר, שיהיה קשה להסביר מה היה שם, בעזה. זה מוזר להגיד אבל המילואים הם דווקא המקום הכי שפוי בישראל. שם יש משימות ומטרות ברורות שמחברות בין החיילים. ברור שיש דעות ושבטים שונים, אבל בסוף לומדים להכיר לעומק".
גם עידו (33), מחנך בתיכון החברתי, סיפר: "החזרה לשגרה קשה מן הסתם. יש פער של שמיים וארץ בין מה שאתה עושה 'שם', למה שאתה ביומיום. אבל בסופו של דבר, במלחמה אתה עושה חושבים עם עצמך: לאיזה חיים אני חוזר? האם אני שלם איתם? מאוד שמחתי לחזור לתיכון, לתלמידים ולצוות, ואני חושב שזה אומר הכל. השיעור הראשון שהעברתי היה בסגנון 'סליחה על השאלה', והתלמידים היו סקרנים ורגישים. זה איפשר לי לערבב קצת את שני העולמות, המלחמה והחינוך, ולעשות את המעבר לעבודה החינוכית חלק יותר".
יאיר (39) הוא גנן בגן דרור. "יש ניגוד בלתי נסבל בין להיות מחנך לגיל הרך, לבין להיות סמל מחלקת חי"ר שנלחמת בעזה", אמר, "יצאתי למלחמה בתקווה שאולי המעשים הקטנים של חבריי ושלי יהפכו את המציאות של הילדים האהובים שלי בגן לטובה ובטוחה יותר".
במהלך המלחמה קלטו בגן שני ילדים שהגיעו מעוטף עזה: "הצוות בגן עשה מאמץ עילאי לייצר סביבה חמה, מפתחת ומוגנת בעת הזו. כל עוד היה לי טלפון עקבתי בשקיקה אחרי המתרחש בגן, זה נתן לי כוח להמשיך. לסביבה הגברית והקשוחה של פלוגת מילואים ניסיתי להביא את קול הגנן, הרך והאמפתי. מקווה שהצלחתי ולו במעט".
