במערכת המשפטית קיבלו את פסיקת עילת הסבירות באנחת רווחה ובתחושת ניצחון כבושה. מציאות של מלחמה מדממת אינה הזמן לחגיגות ניצחון חוקתיות. לדעת בכיריה, בית המשפט דחה ברוב של 13 שופטים מול 2, את מהפכת הנגד החוקתית, שביקש שר המשפטים יריב לוין להנהיג. העליון אימץ את התזה המרכזית של היועמ"שית גלי בהרב־מיארה שהתנגדה לעמדת הממשלה בנחישות, בהתמדה ובבדידות, תוך נטילת סיכון מוחשי, בהדחתה.
כמו מיארה הם קבעו שהכנסת והממשלה אינן יכולות להנהיג שלטון בלתי מוגבל. רוב שופטי העליון קבעו שלא הייתה לכנסת כרשות מכוננת רשות לקצץ מסמכותו ומשיקול דעתו באמצעות חקיקת ביטול עילת הסבירות.
עם זאת, הניצחון הזה מהול בדאגה רבה. לא רק משום שתומכי הרפורמה המשפטית, שאינם מקבלים את הפסיקה, כבר מאיימים בחקיקה לביטולה, אלא גם משום שהרוב שגובש לקבלתה מוצג כרוב דחוק.
הודעת מערכת בתי המשפט אמש, שנוסחה בתיאום עם מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן, היא לוחמנית. ההודעה ביקשה להבליט דווקא שאין מדובר ברוב דחוק. ראשית נקבע בהודעה שרוב של 12 מ־15 שופטים סבור כי לבג"ץ "נתונה הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ולהתערב במקרים חריגים וקיצוניים שבהם הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת". במקביל צוין בהודעה ביושר שהעליון בדעת רוב של 8 מול 7 שופטים קבע כי יש להכריז על בטלותו של החוק אשר "שלל באופן גורף את הביקורת השיפוטית על סבירות החלטות הממשלה. זאת, בשל הפגיעה החמורה וחסרת התקדים במאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית".
פסק הדין הזה הוא המורשת והירושה החוקתית של הנשיאה בדימוס חיות. לאורך פסק הדין שלה שזורה הזעקה והדאגה הקיומית למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מול קולות השלטון המרכזי וקולות אנטי־דמוקרטיים בולטים, שלא מתכוונים לקבל בהכנעה "הפסד"בעליון. פסק הדין של חיות ותומכיה, הוא מסמך דמוקרטי מכונן המתאפיין גם בגישה המעשית שלו כדי שכל אדם יבין מה כמעט קרה פה. היא מדגישה שמדובר בתיקון שנוסחו החריג והגורף מונע מכלל בתי המשפט לדון ולשמוע טיעונים בעניין סבירות החלטות הממשלה.
דעת הרוב סברה שפרשנות התיקון אינה מותירה מקום לספק שהוא חל גם על החלטות מופרכות והחלטות בלתי סבירות באופן קיצוני. כתוצאה מכך, נגרמת פגיעה חסרת תקדים בהיקפה בשניים מהמאפיינים הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית - עקרון הפרדת הרשויות ועקרון שלטון החוק. צוין עוד שביטול עילת הסבירות מעצים באופן ניכר את הכוח הרב המרוכז ממילא בידי הממשלה.
עוד הודגש שהתיקון מוביל לכך שדווקא הגורמים המשמעותיים ביותר בממשלה יהיו פטורים מחובת הסבירות. הוא מותיר תחומים שלמים בלא ביקורת שיפוטית אפקטיבית, מונע הגנה על אינטרסים ציבוריים, כמו טוהר המידות ותקינות המינהל, ועלול להביא לשינוי מן היסוד של פני השירות הציבורי במדינה, כמו גם לפגיעה קשה בעצמאות מערכת אכיפת החוק ולניצול לרעה של משאבים שלטוניים לצורך השגת יתרונות פוליטיים בתקופת בחירות.
ההערכה היא שאלמלא המלחמה היינו עדים להצעות חוק שנועדו ל"התגבר" על הפסיקה. וישנו גם האיום בהעברת החוק המוכן שיאסור על העליון לבטל חוקי יסוד וישנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. כל עוד גנץ, איזנקוט וסער בממשלה ‑ זה לא יקרה. אבל איש לא יודע עד מתי תהיה חגורת הביטחון. ולצד זאת מרחף האיום המרכזי ‑ התעקשות על בחירת שופטים שמרנים שיהפכו את הפסיקה הזו.
