אמרו את דברם: בית המשפט העליון הודיע אמש על פסילת התיקון לחוק היסוד שביטל את השימוש בעילת הסבירות כלפי החלטות הדרג הנבחר. זו הפעם הראשונה שבית המשפט העליון מתערב בחוק יסוד שהעבירה הממשלה, בצל הביקורת על תהליך חקיקתו ועל המחלוקת הרבה שהייתה סביבו.
החלטת השופטים התקבלה בדעת רוב של 8 שופטים שפסקו בעד פסילת התיקון לחוק יסוד: השפיטה, מול 7 שופטים שפסקו נגד פסילת התיקון. השופטים שהיו בדעת רוב טענו כי התיקון לחוק היסוד "חורג מסמכותה המכוננת של הכנסת, ומשכך יש להכריז על בטלותו". לדברי הנשיאה בדימוס אסתר חיות, "נוסח התיקון של הכנסת קיצוני וחריג. התיקון מתייחס לכלל מובניה של עילת הסבירות, ומשכך הוא מונע התערבות גם בהחלטות שלטוניות מופרכות ובלתי סבירות בעליל, ככל שלא נפל בהן פגם מינהלי אחר".
בפסק הדין קבעו 12 מ-15 שופטי העליון, כי לבג"ץ יש סמכות לבטל חוק יסוד.
נשיאת העליון בדימוס אסתר חיות התייחסה לאפשרות של התערבות בחוקי יסוד ואמרה כי היא "סבורה כי באותם מצבים קיצוניים שבהם הכנסת כוננה או שינתה חוק יסוד באופן שיש בו משום שלילה או סתירה חזיתית של המאפיינים הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – יש להכיר בסמכותו של בית משפט זה לקבוע כי הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת וכי אין מדובר בנורמה חוקתית תקפה".
חיות הדגישה כי "האפשרות לקיים ביקורת שיפוטית מהותית על חוקי היסוד היא חריגה ביותר. היא נובעת מהמצב המשטרי הייחודי שקיים בישראל, ולכן על בית המשפט לנהוג בה ריסון מרבי ולנקוט זהירות רבה כדי להימנע מגלישה ל'שגרה' של עתירות התוקפות חוקי יסוד או הוראות בהם בטענה של חריגה מהסמכות המכוננת".
לדבריה של הנשיאה בדימוס, "בית משפט זה רשאי להכריז על בטלות חוק יסוד שיש בו משום חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת. זאת, נוכח המאפיינים המבניים הייחודיים של השיטה החוקתית הישראלית, ובהינתן הפרקטיקה החוקתית בשנים האחרונות הממחישה את הקלות שבה ניתן לשנות את שיטתנו מן היסוד".
השופט נעם סולברג שצפוי לכהן בעתיד כנשיא העליון בהסתמך על שיטת הסניוריטי, קבע בפסקנות כי "מוטב היה לוּ דחינו את העתירות כולן על הסף, בלי אומר ודברים, זולת קביעה קצרה, שלפיה – אין בידינו סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקי היסוד, שכן במשפטנו לא נמצא דבר חקיקה הניצב ממעל להם. מן הטעם הזה, דינן של העתירות להידחות".
סולברג הוסיף ונימק כי "השאלה האם ניתן לקיים ביקורת שיפוטית על תוכנם של חוקי יסוד – הוכרעה עוד בימי בראשית; לא פעם ולא פעמיים. כל אותן קונסטרוקציות משפטיות רעועות, שעליהן מבקשים העותרים להסתמך, המאפשרות כביכול פסילת חוקי-יסוד על-ידי בית משפט זה, נדונו זה מכבר, ונדחו שוב ושוב".
השופט יצחק עמית, מי שאמור להתמנות לנשיא העליון הבא, מצדד בפסילת התיקון. "ביטול עילת הסבירות פוגע במספר אבני יסוד ועקרונות יסוד של השיטה המשפטית ושל הדמוקרטיה. אכן, יש מדינות דמוקרטיות שבהן עילת הסבירות מתפרשת ומיושמת בצמצום, אך לנוכח הגרעון הדמוקרטי הכבד במדינת ישראל, כמתואר לעיל, לשלילה כה גורפת של עילת הסבירות יש משקל סגולי גבוה הרבה יותר מאשר במדינות אחרות".
לדבריו של עמית, "במשטר דמוקרטי יש לעמוד על המשמר, מאחר שדמוקרטיות מתות בסתר, לא במספר אבחות גדולות אלא בשורה של צעדים, שעל כל אחד מהם בנפרד ניתן לומר שאינו מביא לקץ הדמוקרטיה, אך בהצטברותם הם עלולים להביא לשינוי משטרי. צר לי לקבוע כי התיקון לחוק היסוד הוא צעד אחד בכיוון הלא נכון של החלשת הדמוקרטיה".
עמית מזהיר גם מפגיעה בשומרי הסף: "ביטול עילת הסבירות עלול לשמוט את הקרקע תחת רגלי מערך הייעוץ המשפטי ושומרי הסף האחרים במשרדי הממשלה. בהינתן שמתוך מאות החלטות שמתקבלות על ידי השרים, רק חלק מזערי מגיע אל פתחו של בית המשפט, הרי שפגיעה זו אף חמורה יותר בהשלכותיה מהצד הגלוי של ביטול עילת הסבירות".
מנגד, השופט דוד מינץ, אמר כי "אין בחוקי היסוד כל הוראה בנוגע למגבלות כלשהן המוטלות על הכנסת בבואה לחוקק חוקי יסוד, ואין בהם כל הוראה המסמיכה גוף שיפוטי כלשהו, לרבות בית משפט זה, לפסול חוק יסוד. הדברים בעיניי פשוטים, נהירים ומובנים, ואולם נוכח החשיבות הרבה שיוחסה לנושא זה בעתירות דנן, שבתי ועיינתי היטב בחוקי היסוד שנחקקו בישראל כדי להתרשם שמא נעלמה ממני הלכה. עיינתי ולא מצאתי. הדברים ברורים ונחרצים: אין מקור סמכות המאפשר לבית משפט זה לדון בתוקפו של חוק יסוד, ובוודאי שלא לפסול אותו".
השופטת גילה כנפי שטייניץ תומכת בפרשנות לחוק אך לא בביטול: "עמדתי היא כי אנו רשאים להתערב בחקיקת יסוד, רק במקרים נדירים שבנדירים, בהם מתנוסס 'דגל שחור' מעל חוק היסוד המאיים למוטט את אושיות הדמוקרטיה. המקרה שלפנינו אינו בא בגדר מקרים נדירים אלה, אף לא בקירוב. מבחינה מעשית, השלכותיו של התיקון מצומצמות במידה רבה, שכן ניתן להחליף את השימוש בעילת הסבירות הרחבה בעילות ביקורת אחרות הקיימות בשיטתנו".
השופט יוסף אלרון בדעת יחיד סבור כי "קיים חריג צר המאפשר ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד רק במקרים חריגים וקיצוניים של פגיעה בזכויות היסוד של הפרט וכמוצא אחרון", ולכן היו מי שראו בו אתמול כתומך ה־13 בסמכותו של בג"ץ לפסול חוקי יסוד.
אלרון הוסיף וכתב כי "מעבר לכך, גם אם קיים פתח, צר שבצרים, להתערבות שיפוטית בתוקפם של חוקי יסוד, איני רואה הצדקה להיחפז לעשות שימוש בסמכות זו בעיתוי הנוכחי".
