"קופה ראשית" היא חייל המילואים האידיאלי: קוראים לו והוא מגיע. אין שאלות, היסוסים, ובטח שלא הטלת ספק בצדקת הדרך. יש לו חצי שעה לבצע את המשימה שהוטלה עליו - להעלות חיוך - והוא ימלא אותה בדייקנות ולא ידרוש כמעט דבר בתמורה. מסביב אולי יחשבו שהוא פראייר, איך אפילו זמנים כאלה לא גורמים לו לצאת מעורו, לשאוג, לטלטל. אולם הרוב מסתכל עליו בהערכה כנה וחושב: יחד ננצח.
ובכל זאת, הדבקות של "קופה ראשית" בקו הנינוח שלה מגלמת מסר חשוב: בניגוד לרוח האחדות הנושבת בתקשורת המיינסטרים, שהחלה לזייף הרבה לפני התגובות לפסיקת בג"ץ בעניין עילת הסבירות, אנשים לא השתנו בעקבות האסון. כל גיבורי וגיבורות הסדרה האהובה נותרו נאמנים פנאטים לאופיים הפגום.
למעשה, תופעות המלחמה לא רק שלא הפכו את היוצרות, אלא הגבירו את התכונות הקומיות המובהקות של הדמויות: טיטינסקי (דב נבון), למשל, לא מתבייש להתחזות לחייל מילואים כדי לשדרג את הפלאפל שלו, בקו עלילה שהיה הולם את ג'ורג' קוסטנזה בספיישל מלחמה של "סיינפלד". אביחי (יגאל עדיקא), המנהל האזורי הנכלולי, צועק "רק כחול לבן" בזמן שהוא מנסה להסתיר את המוצא הטורקי של העגבניות. שירה (נועה קולר) כופה עינויי ממ"ד אכזריים על העובדים והעובדות בתחפושת של "מנהיגות חזקה". וכוכבה (קרן מור), ובכן, היא כוכבה גם אחרי 7 באוקטובר: תנו לה דגל ישראל ביד ותקבלו אותו בעין.
מעבר לסיטואציות והפאנצ'ים שהפרק מייצר בקצב שבו ראשי המדינה מפזרים הבטחות בומבסטיות, יש בו תקיעת סיכה בבלון של "מה שהיה לא יהיה". ב"שפע יששכר" לא שמעו על זה, פשוט לא במובן של ויכוחים על מערכת המשפט (וכפי שהודגם אמש, מה שהיה הוא בהחלט מה שיהיה), אלא בעומק של הטבע האנושי. בהקשר הזה הפרק ניסח אמירה יותר ריאליסטית וחכמה מהמערכון המדובר של "ארץ נהדרת" בשבוע שעבר: שם לא הבינו שהאכזבות מופיעות רק היכן שהיו ציפיות.
דווקא בשל כך, אי־אפשר להתעלם מההנחה שהסדרה עושה לעצמה בנקודה הרגישה ביותר, והיא ראמזי (אמיר שורוש) כמובן. בפרק הוא משגר את עצמו לביוב להילחם בחולדות תוך כדי ניהול שיחת טלפון בערבית, מה שגורם לפאניקה אצל אחד הלקוחות, שמא בחמאס חפרו מנהרה מעזה עד יבנה. זה רעיון טוב שגם מבוצע היטב, למשל כשראמזי מפגין ציונות למופת מתחת לקרקע ("דוד קאסם מתנדב ב'אחים לנשק'") בזמן שלמעלה מזרימים כוחות כדי לנטרל את האיום. אבל עם יד על הלב: כשראמזי הציץ מהבור וראה מולו אנשים חמושים שציפו בחרדה למחבל, איך דמיינתם את הסצנה הזאת מסתיימת במציאות?
בקטנה
הגורל הפגין אמש חוש הומור אכזרי מהרגיל, כשהטקס הנורא של "הותר לפרסום" התאחר והתקיים רגע לפני פרסום פסיקת בג"ץ. הגעתה גרמה לעמית סגל לזנוח את הקריירה הטרייה כפרשן ביטחוני ויחד עם גיא פלג לתחוב את הראש בסמארטפון בדרך לשבירת שיא העולם בפרשנות חוקתית. היה זה האות עבור המלחמה וסיסמאות ה"אחדות" החלולות להתפנות לטובת מבזק מציאות: מלחמות, כמו מגפות, לא מרפאות שברים אמיתיים. לכן, בזמן שסגל ופלג התווכחו (ולפחות בערוץ הזה היה ויכוח, גם אם לא מאוזן) אם זה 8 מול 7 או 12 נגד 3, התוצאה היא ניצחון מוחץ של 6 באוקטובר על היום שלמחרת.
