בדברי ימיה של המלחמה הארורה, ייזכר 1 בינואר 2024 כיום של נקודת מפנה עצובה. לא על שום עצם הפסיקה שבמחלוקת, לא בשל הרדיקליות של החלטה כוחנית של בג"ץ לאפשר לעצמו לפסול חוקי יסוד ולהציב את עצמו כריבון העל שחוקי יסוד אינם חלים לגביו אם רק יחפוץ בכך, ואפילו לא בגין הפרדוקס שבו עצם סמכותו של בג"ץ לבטל חוקים נשען על שורה של חוקי יסוד, ועתה נטלו לעצמם השופטים סמכות לבטל את חוקי היסוד עצמם. גם לא על שום הרוב הדחוק בו עברה המהפכה החוקתית השנייה - רוב של קול בודד.
במחילה מכל תוקפי הפסיקה, הטיעונים לא מעניינים כרגע. מזה 88 יום נתונה ישראל למלחמה שחוסה תחת הגדרה קיומית, מול אויב מר שמבקש להשמידה. מלחמה שלצד היותה קשה ונוראית, לצד מראות הדמים ומחזות האימה – מוציאה מהעם את המיטב שבו, מולידה מחזות אחדות, ומייצרת מצבי לחימה כתף אל כתף בה נוטלים חלק מתנגדי הרפורמה ותומכיה.
אם יש נקודת אור קלושה בתוך הקטסטרופה הביטחונית בה מצויה החברה – זוהי האחדות שיצרה מחזות הרואיים של התגייסות, לרבות תהליך של חרדים המבקשים להתנדב לשירות צבאי ומסמנים כיוון היסטורי לדורות. מחזות אלו, שגלשו מהחלקות הצבאיות אל כל העם – היו נקודת האור שהבליחה מתוך החשיכה, גן העדן הקטן שהפציע מתוך הגיהינום הגדול.
ועתה, במופע של ניתוק, החליטו שופטי בג"ץ ללחוץ את המתג שיכבה את הסולידריות הלאומית. צאתה לדרך של המהפכה החוקתית השנייה דווקא בזמן בו ישראל נלחמת ומדממת, מנתקת את שרידי התקווה להיותנו עם אחד, וליכולתנו להתעלות בשעות היסטוריות אל מעבר למחלוקות המשסעות והמפלגות.
אחרי כשלושה חודשים של אחדות וציפוף שורות לאומי, אחרי שכמעט כולם הבינו את הצורך לאפסן את חרבות הברזל שהשלכנו אלה על אלה בחודשים הטראגיים שקדמו למתקפה – התברר שבבית המשפט העליון מבכרים את הנצחנות על הניצחון, את כיפוף הידיים על שילוב הזרועות. כמה מצער לגלות כיצד כעת חוזרת הפורענות החברתית לחיינו, והשיח המקטב שב לשלוט ברחובות.
אלה המצדדים בעיתוי הפסיקה טוענים כי לא היה מנוס, שכן הנשיאה חיות והשופטת ברון אמורות לפרוש בקרוב ולכן תתהפך הפסיקה עם איבוד הרוב הדחוק. טענה זו מתעלמת מהצעת החוק שהגיש שר הפנים משה ארבל, להארכת תוקף הפסיקה בתשעה חודשים נוספים. אילו בג"ץ היה נוהג באחריות ומאמץ את ההצעה, הדבר היה מייתר את הדחיפות לְשַׁסֵע כעת את החברה הישראלית בזמן כה רגיש ולהחזיר את שיח הקיטוב לחיינו. אלא שבג"ץ, באופן שקשה להגדירו כאחראי, סירב להצעה.
עוד תבוא העת לדיון במִשְׁגֵי הימין בתקופה שקדמה למתקפה. אולם לזכותם של כלל מקדמי הרפורמה ייאמר כי מאז פרוץ המלחמה, הם ידעו ש"לכל זמן ועת תחת השמיים", ולכן נצרו את לשונם והקפיאו את חקיקתם. בג"ץ, לעומתם, הוציא את השד מהבקבוק. הגפרור נזרק שנית, והתוצאה מפחידה עד אימה. עם מפולג לא מנצח.
ואף על פי כן, זוהי קריאה למחנה הימין ולמנהיגיו: אל תיגררו למלחמות, אל תתפתו למהלומות. במקום בו בג"ץ שוגה קשות – על מנהיגי העם לגלות אחריות. הניצחון היחיד שצריך לעמול עליו כעת, הוא הניצחון נגד ארגון הטרור חמאס. הסיסמה "ביחד ננצח" עומדת למבחן גורלי יותר מאשר בכל שלבי המלחמה. הלוואי שנהיה ראויים להקרבתם של גיבורי מלחמת תשפ"ד ושלום ואחווה יהיו מנת חלקנו.
הכותב הוא עורך המגזין בעיתון "משפחה".
