בנק ישראל, בהובלת נגידו פרופ' אמיר ירון, החליט על הפחתת ריבית סמלית ברבע אחוז, מריבית שנתית של 4.75% ל־4.5%. לישראלי השוקל לקחת הלוואה של עשרת אלפים שקלים לשנה, החלטת הריבית חוסכת כ־11 שקלים לחודש. כוס קפה.
להחלטת הריבית מצורפת תחזית ל־2024 ו־2025 ובה טמון המסר העיקרי של בנק ישראל כיועצה הכלכלי של הממשלה. התחזית, המתבססת על תרחיש מרכזי של צה"ל לסיום המלחמה בהדרגה עד הסתיו השנה, הרבה פחות פסימית ממרבית התחזיות של כלכלנים במכוני מחקר, באוניברסיטאות ובתקשורת. "אנחנו רואים התאוששות עקבית בפעילות הכלכלית", אומר הנגיד, "המשק הישראלי מצליח להסתגל למציאות המלחמתית שנכפתה עליו".
מכאן, שהעדכונים בתחזית בנק ישראל, בהשוואה לחודש הקודם, חיוביים ברובם. לפי התחזית, המשק צפוי לצמוח השנה בכ־2%, רמת החיים הפרטית צפויה לעלות ב־3% (עלייה של אחוז לנפש), היצוא יגדל ומאזן התשלומים הבינלאומי של ישראל יניב עודף דולרים משמעותי. עם זאת, האבטלה בהגדרתה הרחבה ביותר, הכוללת עובדים בחל"ת, תתרחב זמנית. את השנה הבאה, 2025, מציירת חטיבת המחקר של בנק ישראל בצבעים ורודים: המלחמה תסתיים, הגידול בהוצאות הביטחון ייעצר, הגירעון בתקציב יתכווץ והמשק יחזור למסלול הצמיחה המהירה.
אבל, את התחזית הזאת משלב הנגיד עם אזהרה חמורה. פרופ' ירון, המקפיד לברור את מילותיו, קובע: "על הממשלה לנקוט בקרוב במהלכים תקציביים הנדרשים להתמודדות עם עלויות המלחמה ועם הגדלת תקציב הביטחון". למהלכים הללו נותן בנק ישראל את הכינוי "התאמות". מילה מכובסת. בלשון עממית אלו הן גזרות תקציביות.
כדי לממן את עלויות המלחמה, הצבאיות והאזרחיות, בסדר גודל של 210 מיליארד שקלים בסך הכל, יידרשו מהלכים תקציביים גדולים וכואבים. הראשון: קיצוצים בהוצאות על שכר, קצבאות, העברות ותמיכות. השני: העלאת מיסי הכנסה, מע"מ, מס רווחי הון ותשלומי חובה נוספים. מטרת הגזרות היא להוריד את רמת חיינו הפרטית כדי להגדיל, בלי האצת אינפלציה ובלי הפחתת דירוג האשראי של המדינה, את רמת הביטחון הלאומי. הן בלתי נמנעות, שהרי אין ארוחות חינם ואין ביטחון חינם, מזהיר הנגיד.
הקיצוצים בהוצאות הממשלה והגידול בהכנסותיה ממסים צריכים להסתכם, לדעת בנק ישראל, ב־30 מיליארד שקלים בשנה. לא את כולם הכרחי להוציא לפועל כבר ב־2024 . מותר–מבחינת המשק–למשוך את הניתוח הכואב גם ל־2025 ובינתיים להגדיל את הגירעון בתקציב, בצעד חד פעמי, עד כדי 5.7% מהתוצר המקומי, שהם כ־115 מיליארד שקלים. מבחינת בנק ישראל זהו גבול ההרחבה העליון, גירעון המקסימום שבמקסימום. כדי למנוע גלישה מעבר לו, מזהיר הנגיד, חייבת הממשלה להפעיל על תקציב 2024 את מכבש הקיצוצים ולהכביד על הציבור את נטל המסים בסדר גודל של 20 מיליארד שקלים, אחוז שלם מהתוצר המקומי. ב־2025 היא תהיה חייבת להשלים את המלאכה עם "התאמות" של עוד 10 מיליארד שקלים. במקרה הטוב.
זה התיקון התקציבי המינימלי שההחלטה עליו חייבת להתקבל בהקדם כדי להציל את הכלכלה ממשבר. לפי הנגיד, "אי־התמודדות כעת עם קיצוצים בהוצאות הממשלה ובמשרדים מיותרים ועם הגדלת ההכנסות (ממסים) עלולה לעלות למשק הרבה יותר בהמשך". העולם, ובמיוחד העולם הפיננסי, מסתכל עלינו בדאגה, מזהיר פרופ' ירון, ויסיק מסקנות נחרצות ממה שהממשלה תעשה כעת–ובעיקר ממה שהיא לא תעשה.
אלא שהיא נוטה לא לעשות הרבה, כי היא רואה בחירות באופק.
כדי לממן את עלויות המלחמה, הצבאיות והאזרחיות, יידרשו מהלכים תקציביים גדולים וכואבים. מטרתם היא להוריד את רמת חיינו הפרטית כדי להגדיל את רמת הביטחון הלאומי. הם בלתי נמנעים, שהרי אין ארוחות חינם ואין ביטחון חינם, מזהיר הנגיד
