זה ללא ספק החיסול המשמעותי ביותר של בכיר בחמאס מאז תחילת המלחמה ב־7 באוקטובר, ולא רק בגלל מעמדו של סאלח אלעארורי, כסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס (מספר 2 בארגון). אלא גם ובעיקר בשל ההשלכות האפשריות של חיסול שכזה בלב הדאחייה של ביירות, לנוכח האיום הברור של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה שהצהיר בעבר: "כל חיסול על אדמת לבנון של בכיר לבנוני, פלסטיני, או איראני, או סורי, בוודאות תהיה לו תגובה חזקה. לא נוכל לשקוט על פעולה שכזו ולא נרשה לפתוח את חזית לבנון לחיסולים".
עדיין אין ודאות כיצד יגיב חיזבאללה, אם יגיב. נסראללה שאפילו אחרי שלושה חודשי מלחמה בעזה הבהיר במעשיו שאינו רוצה במלחמה כוללת, ניצב בפני דילמה לא פשוטה: להוכיח שהוא עומד במילתו ולגרור את לבנון למלחמה קשה וכוללת בשל פגיעה בבכיר פלסטיני, או להגיב בצורה מוגבלת יותר, מלבנון או מחו"ל, בצורה שתאפשר לו לטעון שהגיב על החיסול, אך מבלי להוביל לעימות נרחב הרבה יותר עם ישראל.
זה צומת דרכים לא פשוט מבחינת מזכ"ל חיזבאללה. הוא כבר זכה לקיתונות של ביקורת מפלסטינים בעזה ומבכירי חמאס על כך שלא הטיל את כל כוחותיו לתוך המערכה נגד ישראל והסתפק בתקיפות בסמוך לגבול. גם הפעולה עצמה, תקיפה מהאוויר ברובע של חיזבאללה, בדאחייה, כלומר במה שנחשב החצר הביתית של חיזבאללה, גורמת לו ללא מעט מבוכה.
מנגד, בלבנון הוא שומע כל הזמן את הקולות שמפצירים בו לא לפגוע באינטרסים של לבנון רק כדי להגן על האינטרסים של חמאס. בפעולה, המיוחסת לישראל, לא נפגעו לבנונים או אישים בחיזבאללה אלא רק בכירים בחמאס שישראל כבר הודיעה שמהווים מטרה. בנוסף, בנקודה הנוכחית של המלחמה, היכולת שלו להפתיע את ישראל מוגבלת, בשל הכוננות הגבוהה של כוחות הביטחון הישראליים. בסופו של דבר נסראללה יצטרך את האישור של טהרן כדי להרחיב את הלחימה ולא בטוח בכלל שהאיראנים ירצו כעת להקריב את כלי המלחמה החשוב ביותר שלהם באזור, חיזבאללה.
סאלח אלעארורי (58) נהנה במשך שנים מאותה חסינות לכאורה בדאחייה של ביירות, על אף פעילותו המאומצת להוציא לפועל פיגועים בגדה המערבית. הוא לא היה רק דמות פוליטית, ובדומה ליחיא סינוואר, גם הוא לקח חלק בהתוויית פעילות הטרור של הארגון. הוא גדל בכפר עארורה שמצפון לרמאללה ובילה לא מעט שנים בכלא הישראלי (18 שנים לסירוגין). בשנותיו האחרונות שם היה במעצר מנהלי ולאחר שחרורו ב־2010 גורש לחו"ל ונדד בין כמה בירות ערביות ומוסלמיות (דמשק, איסטנבול וכאמור ביירות) ומשם ניסה לשלוח זרועות ארוכות במיוחד לגדה המערבית. שמו עלה שוב ושוב בחקירות של פיגועים וניסיונות פיגועים והוא היה זה שבעצם קיבל אחריות על חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים יעקב נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואייל יפרח ז"ל, ב־2014. הוא ידע עברית היטב ועמד בקשר עם עיתונאים ישראלים רבים לאחר שחרורו (ואני ביניהם) עד ששוב הפך למבוקש וניתק מגע מכל מה שקשור לישראל. הוא אף הוביל לא פעם מגעים לאחדות ופיוס עם הפתח ובעיקר עם ג'יבריל רג'וב, מראשי הפתח. מאוקטובר 2017 הוא כיהן כסגנו של ראש הלשכה המדינית של הארגון, איסמעיל הנייה ונחשב למועמד פוטנציאלי לרשת את הנייה, כאשר מועמד אחר שנחשב בשנים האחרונות לבעל סיכויים גבוהים יותר, הוא יחיא סינוואר, מנהיג חמאס בעזה.
החיסול של אלעארורי מהווה מכה תדמיתית קשה לארגון ואם ישראל עומדת מאחוריו, הרי זו הוכחה לכך שהיא מיישמת את הבטחתה לפגוע בראשי הארגון בכל מקום שיהיו בו, אפילו בדאחייה. ועדיין, זה לא יפגע במאמץ המלחמתי של חמאס בעזה, שם ינסה היריב הפוליטי של אלעארורי, סינוואר, להוכיח דווקא לאחר החיסול, שאצלו לפחות "עסקים כרגיל".
זה צומת דרכים לא פשוט מבחינת מזכ"ל חיזבאללה. הוא כבר זכה לקיתונות של ביקורת מפלסטינים בעזה ומבכירי חמאס על כך שלא הטיל את כל כוחותיו לתוך המערכה נגד ישראל והסתפק בתקיפות בסמוך לגבול
