מול בניין העירייה של ח'רבת אחזעה שבדרום רצועת עזה וברחובות ההרוסים מסביב נוסעת לאיטה "אכזרית" עם כריזה: "תיכנעו. הפקירו אתכם. המפקדים שלכם ברחו".
אל"מ טל קוריצקי, מפקד חטיבה 5, נמצא בשבוע האחרון עם חייליו בח'רבת אחזעה, משם יצאו מחבלי חמאס לטבח בקיבוץ ניר עוז, עין השלושה וכיסופים. כוחות צה"ל השתלטו על המרחב במבצע שנקרא "עוז וניר", ובמהלכו הניפו את דגל הקיבוץ מעל בניין העירייה. "ידענו מראש שהקרב יתנהל במוסדות", מסביר קוריצקי, בעבר קצין אג"מ של אוגדת עזה ומי שמכיר את הגזרה היטב, "המוסדות הם העירייה, שם מצאנו כלי נשק רבים, מתנ"ס השהידים ובית הספר, שגם בו מצאנו אמל"ח. היה יום שלם של לחימה, אבל באנו מאוד חזקים. מבית הספר ירו עלינו לא מעט. המחבלים משתמשים בתשתיות האלה לטרור כי הם מבינים שאנחנו פועלים ברגישות. ראינו שימוש שיטתי בבתי ספר, מרפאות וגני ילדים. ככה זה בכל הגזרה". מול בית הספר נמצא אחד מפירי הטרור, שבו הכוחות כבר הספיקו לטפל. גם בבתי הקברות התגלו פירים דומים.
"מהאזור הזה יצאו גם אזרחים לבזוז את קיבוץ ניר עוז", מסביר אל"מ קוריצקי, "מצאנו פה לא מעט פריטים של אזרחים וחיילים. אנחנו כאן בערך שבוע ומוצאים המון תשתיות טרור וחפצים שנבזזו מהקיבוצים, ממשחקים של ילדים, דרך חפצים לבית ועד פריטים אישיים. לראות את החפצים של הילדים, גם של שאר האנשים, זה ממש מחזיר אותך ל־7 באוקטובר, וזה כואב בלב. מצד שני, זה מחדד את חשיבות המשימה".
לוחמי חטיבה 5 נלחמו בעוטף עזה ואחר כך ברצועה עצמה כמעט מהיום הראשון לקרבות. תחילה הם היו במשימת הגנה, ולצד הניסיון להחזיר לתושבי העוטף את הביטחון, הם עזרו להציל את המשקים החקלאיים והרפתות. הם השקו את היבולים וחלבו את הפרות עד שחברי הקיבוצים יכלו לעשות זאת בעצמם.
עכשיו הם במשימה התקפית. "מהשנייה הראשונה ועד האחרונה נהיה כאן כדי שהעוטף יחזור למה שהוא היה, עד כמה שאפשר כמובן", מצהיר קוריצקי, "אנחנו שלושה חודשים ברצף בתוך המשימה והחבר'ה פועלים מבוקר עד ערב. יש פה לוחמים משריון, הנדסה וכלל כוחות היבשה, שפועלים בשיתוף פעולה שלא היה כמותו עד עכשיו עם חיל האוויר. פגענו בלא מעט מחבלים, ואנחנו לא עוצרים".
רבים מלוחמיו הם אנשי מילואים, כאלה שראו את הבית והמשפחה רק פעמים ספורות מאז 7 באוקטובר. "יש פה שכירים, בעלי עסקים עצמאים, סטודנטים ואנשים שחזרו מחו"ל במיוחד כדי להתגייס למאמץ הזה", הוא אומר, "לכל אחד יש את האתגרים שלו, אבל הרוח היא להמשיך ככל שיידרש. זה נשמע קלישאתי. אבל אנשים רואים את זה כאחד הדברים היותר חשובים שיעשו בחייהם – ולא מוכנים לעצור".
בעזה הוויכוחים על פסיקת בג"ץ כמעט שלא נשמעים. אולי כי הלוחמים גם לא ממש מתעניינים. יש להם דברים חשובים יותר על הראש. שמואלי גרינברג (48) מהיישוב עמיחי, אב לשמונה, נמצא כבר חודש בעזה. לפני כן היה בכיתת הכוננות ביישוב. "לא שמעתי על זה בכלל. סיפרו לי על זה", אמר באדישות, "אבל בינינו? רעידות אדמה עושות סדקים ומפנות מקום לעפר למלא אותם. זו הזדמנות. נפער פה פער שיכול לאפשר לנו לייצר סדר יום חדש. מערכת יחסים חדשה מכל הצדדים. זה תלוי בנו".
רב־סרן בועז, ששניים מאחיו מגויסים אף הם למילואים, סיפר: "אני חושב על זה שהמצב כאן והמצב בחוץ – זה הבדל של 180 מעלות. יש פה אנשים מכל הגוונים, חלקם מעורבים עמוק בהפגנות בעד ונגד. יש פה מחלוקות קשות, אבל כולנו משפחה. אנחנו בועה, אי של שפיות. לחיילים שלי אמרתי שהם האליטה האמיתית של מדינת ישראל, אלה שרצים קדימה. אנחנו מאוד מקווים שהרוח הזו, רוח האחדות המילואימניקית, תמשיך איתנו הלאה החוצה ותצליח להשפיע. בג"ץ? אלה רעשי רקע".
אל"מ קוריצקי מבהיר כי הוא וחייליו יישארו בשטח כל עוד יאפשרו להם. "זאת משימת חיינו", הוא אומר, "אנחנו עושים הכל כדי שאנשי ניר עוז יסתכלו החוצה מהסלון שלהם וירגישו בטוחים. פגענו עמוק בתשתיות חמאס, וצריך להבין – כמעט כל בית שני פה הוא בית של פעיל טרור. המשימה ברורה לנו. הראש שלנו פה, אנחנו מנותקים מהכל, נלחמים כתף אל כתף. זה עם ישראל במיטבו".
