מבחינת בית המשפט העליון של מדינת ישראל מתנהלות שתי מלחמות בעלות אותה משמעות וחשיבות.
מלחמה אחת היא זו הצבאית המתנהלת בעזה, על גבול לבנון וביהודה ושומרון - מהמלחמות החשובות ביותר מאז קום המדינה. שם, בחולות עזה מתנהלת מלחמתה של המדינה היהודית על זכותה הבסיסית להתקיים ככזו וגם מאפייניה יהודיים: הדלקת נרות חנוכה בעזה, קבלות שבת בשג'עייה, שמע ישראל במסגדים והכנסות ספר תורה לאי אלו בתי כנסת מאולתרים בבית־חאנון. לא כי מתכוונים להחזיר בתשובה את ערביי עזה ולא כי ישנה יוזמה להקים את בית המקדש בחאן־יונס - אלא מתוך ההבנה הבסיסית שההתנגדות הערבית למדינת ישראל היא ליהדותה.
על פי התנהלות בית המשפט העליון של מדינת ישראל השבוע, נדמה כי שופטיו חושבים שמלחמה חשובה לא פחות מתנהלת גם בין כתליו. בעוד שמדינת ישראל נמצאת במלחמת חרבות ברזל, בבג"ץ מנהלים את מלחמת גלימות ברזל. כלומר, מבחינת שופטי העליון, הרפורמה המשפטית זהה למתקפת חמאס על מדינת ישראל ב־7 באוקטובר ולא מדובר בטיעון שעולה לראשונה לאוויר העולם, אלא בדברים שנכתבים בפסק הדין של ביטול עילת הסבירות.
כך למשל, לאחר שהיא מצטטת רק חלק מסוים ממגילת העצמאות שאינו כולל את החלק הראשון של המגילה הקושר בין העם היהודי לארץ ישראל כאילו מדינת ישראל עדיין מדי מוצ"ש בכיכר דיזנגוף ולא מדי בוקר בחאן־יונס, מוסיפה כבוד השופטת ענת ברון: "בעוד שורות אלה נכתבות, ומאז הטבח הנוראי ומעשי הזוועות של יום 7 באוקטובר, מדינת ישראל נתונה במלחמה עקובה מדם נגד אויב ברברי שקם עלינו לכלותנו. על סכנות אלה שמחוץ נגבר ביד חזקה ובזרוע נטויה. הדמוקרטיה הישראלית נתונה בימים אלה בסכנה מבית, והיא מגולמת בתיקון לחוק יסוד: השפיטה – שנועד להביא לשינוי משטרי יסודי במדינת ישראל". השופטת ברון וחבריה לדעת הרוב חושבים שהמלחמה שלהם בציבור הישראלי בזמן מלחמה צודקת לא פחות מהמלחמה של מדינת ישראל בחמאס.
ואם חמאס שקולים לשבבי רפורמה משפטית כמו עילת הסבירות וצריך לגבור עליהם ביד חזקה ובזרוע נטויה אז למה לקפח את הסכנות מבית? ודאי שלא. גם פה ראוי לוותר על הקש בגג ולהקל על הוראות הפתיחה באש. דברים חמורים עלולים לקרות אם לא תינקט פה יד חזקה. יכול למשל להיווצר מצב שנשיאת העליון תסיים את תפקידה ללא פסק דין שיגרור כותרות - סכנה מארץ הסכנות. מעולם לא חזר אדם בחיים מהחלטה כזו ועוד ללא חיפוי אווירי ממחאת קפלן שמתה בחסות המלחמה (הרפורמה אגב מתה עוד לפני המלחמה). סכנה נוספת היא האפשרות שאילולא החלטה של בית המשפט, תעבור ההחלטה עם שוך הקרבות לנבחרי הציבור ולעם. זה סוג חדש של פיר מנהרה שאין לדעת לאן הוא יוביל, חלילה תינתן היכולת לדמוקרטיה הישראלית לעבוד וזה סיכון שאי־אפשר לקחת.
כדי להבין עד כמה תחושת הקורבן והנרדפות של בג"ץ מגוחכת, צריך להסתכל על פולין. לא מזמן התקיימו שם בחירות והשמאל עלה לשלטון. מתברר שפולין עדיין דמוקרטיה אחרי הכל. מי היה מאמין.
עלתה שאלה ציבורית השבוע איך להתייחס להחלטות בג”ץ. אבל גם בזמן מלחמה הציבור הישראלי דן באנשי היום שלפני. האנשים שחלקם לאורך השנים קידמו את הקונספציה בביטחון וביהירות עדיין מגיעים לאולפנים לפרשן, לנתח ולדבר על רשות פלסטינית מתחדשת בזמן שבעזה החיילים כותשים את חמאס ומתקנים את טעויות העבר של אותם מומחים באומץ רב וחירוף נפש. את הטעויות של בג"ץ יתקנו אזרחי ישראל בניגוד לשופטי העליון, באחריות וגדלות נפש - ביום שאחרי.
השופטת ברון וחבריה לדעת הרוב חושבים שהמלחמה שלהם בציבור הישראלי בזמן מלחמה צודקת לא פחות מהמלחמה של מדינת ישראל בחמאס
