פרק המלחמה של "מחוברים" חושף עד כמה הקו הסלבריטאי של הסדרה הפך מנכס פוטנציאלי לנטל מעיק. למשל דמויות כמו מעיין אדם וגיא זו־ארץ, שעברו טרגדיות איומות, נחשפו די והותר. המצלמה של "מחוברים" לא מספרת עליהם שום דבר חדש, משום שמלכתחילה הם מפורסמים עם מודעות גבוהה מאוד ונוכחות קבועה בטלוויזיה וברשתות החברתיות. ועם כל הכבוד, לא בטוח שצריך "פרק מלחמה" של "מחוברים" בשביל לשמוע מזו־ארץ אבחנה כמו "הזרע שלי טיל". למעשה, לא בטוח שצריך לשמוע את זה נקודה.
אלא שהם עוד בחירות סבירות ומנומקות בקונטקסט של מלחמה. ב"מחוברים" ליהקו לעונה הבאה גם את יעל פוליאקוב וליהי טולדנו, שתיהן כביכול מתאימות לפורמט ובעלות יכולת לעניין. אלא שהנרקיסיזם והאקסצנטריות המשעשעים של פוליאקוב ומשפחתה, שמפרנסים אותם כבר שני עשורים, לא הכי עובדים בהוויה שטובעת בשכול, אֵבל ופליטוּת. ואילו טולדנו, יוצרת מוכשרת עם עתיד מבטיח בעולמות המוזיקה והמשחק, לא התגלתה בפרק כמי שיש לה משהו מקורי לומר.
כל זה מותיר את הצלם הוותיק זיו קורן כבחירה היחידה, לפחות תחת ההגדרה המצומצמת של "פרק מלחמה", שמסוגלת לשלב רלוונטיות וערך מוסף. במקרה שלו הערך כפול: ויזואלי ומילולי. רק לראות אותו בפעולה ב־7 באוקטובר – נדמה שהוא הגיע לדרום יותר מהר מהצבא – מעורר סקרנות לצפות בפרק שלם שיוקדש ליום הכי נורא בתולדות האומה מנקודת מבטו. בסצנות שכן נכנסו לפרק, המעברים בין המצלם והמצולם ובין העיתונאי והאבא ממחישים בעוצמה את הדילמות שאיתן קורן התמודד בסיטואציה של סכנת חיים. אלה הרגעים ש"מחוברים" נטענת בחשמל שהפך אותה לתופעה שמצליחה לשרוד כבר 15 שנים.
מכאן גם עולה הרהור, שמא 7 באוקטובר על כל המשמעויות הכבירות שלו בחוויה הישראלית לא מחייב גם את "מחוברים" לעצור ולבחון את המשך דרכה. לצד זוועות שלא יוצאות מהראש, הווה של חרדה ועתיד של אי־ודאות, אותה שבת הולידה אלפי סיפורים על גברים ונשים מרתקים (כריזמטיים, חכמים, בעלי תושייה, נטולי פסאדה) שספק אם היינו מתוודעים אליהם אלמלא האסון. חלקם הפגינו גבורה בסדר גודל היסטורי. אחרים "רק" נאלצים להתמודד מדי יום עם מציאות בלתי נתפסת.
ביחד הם מייצגים פסיפס ישראלי עשיר, מגוון ואין מנוס אלא להשתמש בתואר המאוס הזה - אותנטי. יותר מכל תקופה אחרת מאז חוללה מפץ בז'אנר, בין השאר בסיוע תיכוניסטית מחולון בשם חנה רטינוב, "מחוברים" משוועת למשתתפים ומשתתפות שלא רואים בה רק עוד תחנה בדרך לקמפיין. אחרת, אולי כדאי לחשוב על שם חדש: "מחוברים" זה כבר לא.
