"הממשלה הנוכחית תיזכר לדיראון עולם משום שהיא אחת הממשלות הגרועות שהיו כאן", אמר זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. עכשיו, אותו מופז יעמוד בראש ועדת בדיקה שהרמטכ"ל הרצי הלוי מתכוון למנות כדי לבדוק את הכשלים שנחשפו בהכנות הצבא ובניהול המערכה בעזה.
הפרסום הצית את דמיונם של אחדים משרי הקבינט, שהזכירו כי מופז פיקד על ההתנתקות, ואמרו שבנו משרת בתפקיד בכיר בצבא. הם שכחו שמופז חירף את נפשו במלחמות ישראל, וכרמטכ"ל הוביל את מבצע "חומת מגן" - שהחזיר את צה"ל לשליטה מלאה בגדה אחרי האינתיפאדה השנייה. מי הם רוצים שיחקור? איזה מבחן נאמנות הוא צריך לעבור? חרפה.
בינתיים, אותם שרים לא מפסיקים להתעמר ברמטכ"ל הלוי, שלפי שעה ראוי להערכה על מידת האיפוק שלו כלפיהם. מירי רגב אמרה בקבינט שהיא "מהלכת על ביצים" בבואה לדבר על צה"ל. גם אני, יש להודות, מהלך על ביצים כשזה נוגע אליה. גם בצלאל סמוטריץ', שבקושי שירת בצה"ל, הולך לדבריו עם בטן מלאה על הצבא.
טוב, בואו נסכם: מה שבחרתם קיבלתם. אבל בחלומות שלכם נחזור להתיישב בעזה: ההתנתקות הייתה מהלך הכרחי שגם התקבל בהכרעה דמוקרטית בכנסת. רוצים להקים מחדש את גוש קטיף? בואו נלך לבחירות, עכשיו, ונראה מי איתכם.
בינתיים, נסראללה ממשיך למשוך את קצה החבל הישראלי בצפון. לכאורה, הוא עומד במתווה שאפיין את המערכה עד כה: מעניק סיוע לחמאס מדרום לבנון, ולא פותח במלחמה כוללת. למרבה הצער, הוא רשם הישג מרשים - כשהפך את יישובי הצפון לאזורים נטושים, שיושביהם פליטים בארצם. נדמה שאנחנו נמצאים ברגעים האחרונים, לפני שהסבלנות הישראלית תפקע - ואז זו תהיה מלחמה ששני הצדדים לא רצו בה.
השר שלמה קרעי הצדיק את הקריקטורה הנבזית שבה נראית אסתר חיות נועצת את דגל בית המשפט בחייל מדמם, בטענה שמדובר ב"חופש ביטוי". לא אנצל את הנימוק הזה לומר את דעתי על קרעי. אזכיר לו שתהלים לימד אותנו "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". וגם: אחד האיסורים המופיעים בספר שמות הוא "אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור". אבל קרעי לא למד כלום ולא שכח דבר.
בספר מרתק שפורסם לאחרונה בארצות־הברית, "הפוליטיקאי האחרון: בבית הלבן של ג'ו ביידן" מתאר פרנקלין פואר את יחסיו המורכבים של הנשיא עם שני מנהיגים, נתניהו ונשיא אוקראינה זלנסקי, שעם שניהם הוא משוחח באריכות ומנסה לא להתנפל עליהם. הציון שמקבלים האוקראיני והישראלי בספר הוא מספיק בקושי.
שופטי העליון הוכיחו בפסקי הדין בסוגיות הסבירות והנבצרות שיש שופטים בירושלים. או כפי שלמדנו בספר דברים: "לא תגורו מפני איש". אבל ח"כ פוגל, שהבטיח שאחרי חמאס יגיע תורם של שופטי בג"ץ, ושר המשפטים לוין, שביקש להחריב את המוסד המופלא שנבנה כאן ב־75 שנות קיומנו, הם רק אבק לצד הנצחי. בסוף, יש לנו "אנשי חיל יראי אלוהים, אנשי אמת שונאי בצע". וזה הרבה. בסוף נגיע להכרה ששווה לחיות כאן.
את עו"ד אריה שרעבי אני פוגש בסופי־שבוע בהליכה בטיילת של תל־אביב. איש מתוק, שפרש מכס המשפט והעדיף להמשיך ולייצג את הישראלים שגורלם מביא אותם בפני שופט פעם אחר פעם. הוא קורא את הטור מדי שבוע, ואקדיש לו שורות משיר של עפרה חזה "תפילה": "מה כבר נותר לנו עוד בימים. מה כבר נותר כל היום. שמש, תקווה והמון מבטים".
ואני אומר לו תודה על תשומת הלב.