כל המלים היפות על אחדות, שותפות גורל, סולידריות ו"ביחד" מתרוקנות מתוכן בימים האחרונים במערכת הפוליטית.
הציבור במדינת ישראל, שראה את גודל האסון עוד לפני המנהיגים, גרר לאחר 7 באוקטובר את המערכת הפוליטית להתיישר לפי רצון העם. התוצאה המיידית הייתה הקמת ממשלת חירום וקבינט מלחמה מצומצם. במשך שבועות ארוכים המאבקים הפוליטיים, החשבונות הקטנים, העקיצות וההקנטות, היו מתחת לפני השטח. לא נפסקו, אבל הציבור לפחות לא נחשף לבושה. אולם בימים האחרונים אנחנו כבר עדים לכל מה שקורה: מנהיגים שעסוקים בפוליטיקה, עסקנות, ובעיקר מה יהיה מצבם בשש אחרי המלחמה, במקום להתמקד במה שחשוב. כבר לא בהיחבא או מתחת לפני השטח. באופן גלוי, בוטה ומכוער. הציבור הישראלי עוד ישלם את מחיר הביזיון הזה.
אפשר להפסיק לדבר בסיסמאות יפות. ישיבת הקבינט ביום חמישי האחרון הוכיחה כי חברי הקבינט המדיני־ביטחוני אינם כשירים לנהל את המלחמה. כמה מכמיר לב ומעורר כעס היה לראות כיצד פוליטיקאים עולים להתקפה מול הרמטכ"ל - ונתניהו מחריש. דממה. במקום לרסן פוליטיקאים חסרי בושה, הוא מאפשר להם להתפרע בידיעה שהדברים מודלפים בזמן אמת לתקשורת. מילא אזרחי המדינה. אבל מה חושבים אויבינו ושונאינו מעבר לגבולות? שחזרנו לשיח הנורא, המפלג והמסית ערב 7 באוקטובר? שגם אם התעשתנו אחרי הטבח, חולשתנו היא עובדה שבפעם הבאה הם יוכלו לנצל?
ישיבת הקבינט שהתפוצצה בליל חמישי עסקה בשאלת ה"יום שאחרי" ברצועת עזה, שאלה נפיצה בהרכב הממשלה הנוכחית. הסוגיה הזו דרמטית וקריטית בעיקר בשל השלכותיה על הלגיטימציה שלנו בעולם ובטריבונלים בינלאומיים שמחפשים את אשמתה האוטומטית של ישראל. במהלך הישיבה התנפלו השרים מירי רגב, דודי אמסלם (שכלל אינו חבר קבינט), בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר על הרמטכ"ל בשל החלטתו להקים צוות בדיקה חיצוני שיחקור את מחדלי 7 באוקטובר מהצד הצבאי־ביטחוני. זה עניין נטו צבאי. אבל כל מה שקשור לבדיקה או חקירה - זה בנפשו של נתניהו.
שלוחיו של נתניהו בקבינט לא הפסיקו לתקוף את הרמטכ"ל. לכל אחד מהתוקפים אינטרס משלו. לשרים רגב ואמסלם יש עניין "להעמיס" את האחריות על ראשי הצבא כדי שחלילה לא תדבק בראש הממשלה. נתניהו כבר בקמפיין, ועל פי אחד הדיווחים אף "נהנה" מההתקפות. לשרים סמוטריץ' ובן גביר יש אינטרס לפרק את קבינט המלחמה המצומצם מאחר שלטענתם הוא חלק מאותה קונספציה שהביאה אותנו לאן שהביאה. "בני גנץ, מי שהזמין את אבו־מאזן אליו הביתה, ממשיך גם בקבינט הקטן וגם בקבינט המורחב באותו קו כושל", טען בן גביר, "חובתנו לשאול את הרמטכ"ל שאלות וחובתנו לדאוג שלא יחזרו על טעויות העבר שגנץ היה שותף בהן".
שר הביטחון יואב גלנט מיהר להתקשר לאחר ישיבת הקבינט לרמטכ"ל הרצי הלוי ולתת לו גיבוי. "אני פונה לכל אנשי הציבור לחדול משימוש חסר אחריות בצה"ל ובמפקדיו להשגת רווח פוליטי", אמר גלנט.
השיח בקבינט המדיני־ביטחוני מעמיד שוב למבחן את יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ. לדברי מקורביו, למרות הקמפיין נגדו והפרת ההסכם הקואליציוני - הוא לא מהרהר באפשרות לסיים את השותפות הזו עכשיו. הוא מעריך כי אם יפרוש מהממשלה יתחדשו ההפגנות וניהול המלחמה יעבור לידיהם של סמוטריץ' ובן גביר. מבחינתו, זה פיקוח נפש של ממש. ביום שישי הוא האשים כי "מה שקרה בקבינט היה התקפה ממניעים פוליטיים בעיצומה של מלחמה. השתתפתי בישיבות קבינט רבות - התנהלות כזו מעולם לא הייתה. על נתניהו לבחור בין אחדות וביטחון לבין פוליטיקה".
מנגד, בליכוד טוענים כי גנץ העלה את גובה הלהבות מאחר שהוא צפוי לפרוש מהממשלה בשבועיים הקרובים. "חובתו של הקבינט המדיני־ביטחוני היא לשאול שאלות ולקבל תשובות. זאת לא פוליטיקה", השיבו בליכוד לדבריו של גנץ, "בעת מלחמה, כשהעם מאוחד, מצופה מגנץ לנהוג באחריות ולהפסיק לחפש תירוצים להפר את הבטחתו להישאר בממשלת האחדות עד לסיום המלחמה". במחנה הממלכתי השיבו בסרקזם: "נתניהו מטיף על קיום הבטחות. היקום קורס לתוך עצמו".
הדילמה של גנץ אם לפרוש או לא (אם קיימת כזו) היא גם הסכנה של נתניהו. פירוק השותפות יביא בהכרח לסיום תפקידו של קבינט המלחמה המצומצם. נתניהו יישאר עם גלנט, שיחסיו איתו מעורערים ממילא. לא יהיה קבינט מצומצם, לא יהיה מטבחון, נתניהו יישאר עם הקבינט המדיני־ביטחוני בהרכב הקיצוני ביותר שלו. האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל רשום על הממשלה הכי ימנית שהייתה כאן אי פעם. ספק אם נתניהו מאמין שההרכב הזה יביא לנו את הניצחון.
