נשיאת אוניברסיטת הרווארד, פרופ' קלודין גיי, התפטרה והלכה בעקבות נשיאת האוניברסיטה של פנסילבניה, אליזבת מגיל. כך, היחידה שנותרה על כנה לאחר העדות המצמררת ההיא בקונגרס היא נשיאת המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, פרופ' סאלי קורנבלוט. אבל, מדוע התפטרה הנשיאה של הרווארד? האם בגלל ההפגנות האנטישמיות המשסות והסוערות בקמפוס שקראו להשמדת מדינת ישראל ולרצח העם היושב בתוכה, ולשחרור פלסטין ובנייתה מן הים ועד הנהר? או שמא היא התפטרה בגלל הפגמים החמורים שהתגלו ביושרתה האקדמית, כשהואשמה בלקיחת אשראי לעצמה בעבודות המחקר שלה ואי־מתן אשראי לאחרים?
ובכן, שתי הנשיאות נאלצו להתפטר בגלל תשובתן לשאלה פשוטה שנשאלו בשימוע על ידי חברת הקונגרס הרפובליקנית אליס סטפניק: "האם קריאה לרצח עם של יהודים מפרה את הקוד האתי וחוקי הרווארד למניעת הצקה והפחדה". תשובתן הייתה פשוטה ומצמררת: "זה תלוי בקונטקסט שבו נאמרים הדברים". כלומר, אם אין כוונה אמיתית - וכי כיצד תימדד רצינות הכוונה? - ואין מעשים שכבר נעשו באוניברסיטה בהקשר זה, כמו למשל רצח של סטודנט יהודי או ציור צלבי קרס על דלתות מעונות, אזי הקריאה היא בגדר המותר במסגרת חופש הביטוי. לדעת הנשיאות, חרף אירועי 7 באוקטובר, הדברים שנאמרו בקונטקסט שנאמרו אינם רציניים, אין לקחתם ברצינות, והנהלת האוניברסיטה פטורה כלל מלהתייחס אליהם.
ללא כל קשר, ובפינה אחרת של העולם, הגישה דרום־אפריקה תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג על רצח עם. תביעה זו, סכנות רבות בצידה. המיידית: הוראה של בית הדין להפסקה לאלתר של הלחימה. הסכנות ארוכות הטווח הן מעצר של אנשי צבא ופוליטיקאים במדינות בחו"ל והאשמתם בסיוע לרצח עם במעשים או בדיבורים, לצד סנקציות בינלאומיות, בידוד בזירה העולמית ותביעות ענק לפיצויים. מה מקור ההאשמה? לא מלחמת הגבורה הצודקת של צה"ל בחמאס במטרה להרוס את תשתיות הטרור שלו, אלא פטפטת הרהב חסרת הטעם של השרים והח"כים - ואולי באופן לא מפתיע גם של נשיא המדינה, שכתב בגאווה מסרים לעזה על טיל.
נכון, אין מוצדקת מן המלחמה הזו, שלצערנו נכפתה עלינו גם בשל המחדלים הנוראיים של אותם שרים אשר קוראים עתה להכחדת הרצועה. אך את המלחמה יש לסיים עם השגת מטרותיה. מה לה ולאמירות המנותקות מהמציאות והמזיקות של חברי הממשלה, שהביאו עלינו בהבל פיהם את התביעה בהאג - כאילו לא די בנזק שהם חוללו למדינה ולעם היהודי בשנה האחרונה.
עתה יבואו נציגי המדינה, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, ויסבירו לבית המשפט בהאג שהדברים שנאמרו תלויים בקונטקסט, והם בעצם לא רציניים, וזו לא הייתה הכוונה, ואין זו מדיניות הממשלה. אולי באמת אין זו מדיניות הממשלה הרשמית לרגע זה - שמי יודע מה היא עוד עלולה לעולל לנו - אבל ברור לחלוטין שזו בוודאי כוונתם הרצינית מאוד של חלק מן הפטפטנים, ובית המשפט עלול מן הסתם להכיר ברצינות דבריהם, גם על סמך עברם.
נשיאות הארוורד והאוניברסיטה של פנסילבניה לקחו אחריות והתפטרו. הוועדים המנהלים שלהן למדו גם לקח מן הפרשה הזו, חלקי לפחות, וייתכן שיוסקו מסקנות באשר למשבר ההשכלה הגבוהה בארצות־הברית. לעומת זאת, השרים בממשלת ישראל לא חולמים אפילו לקחת אחריות, ורק מאשימים אחרים - ממייסדי המדינה, שכבר אינם עימנו, ועד אחרוני המפגינים נגד המהפכה המשטרית. אך הם עוד יישאו בעונש החמור על הפטפוט, הרהב והטיפשות.
לא ניתן להשתמש ב"תלוי בקונטקסט" רק בהתאם לנסיבות: כשנוח לנו לגנותו ולהצטמרר מן השימוש בו, וכשנוח לנו להיתלות בו כחבל הצלה, להאדירו ולפארו. איש לא יקנה זאת מאיתנו. וזהו עוד מעשה הבל של שרי הממשלה שדבר בהגיונם המעוות ובמעשיהם הנלוזים כבר לא יפתיענו. על ממשלת הנבערים מדעת הזו נאמר: "אבן שזרק טיפש לבאר, אלף חכמים לא יוציאוה".
פרופ' אהרן צ'חנובר הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
