הר דב בחורף הוא מקום קודר ולא מזמין. הצבעים השולטים הם האפור המדכא של סלעי הענק והחום העמוק של הבוץ, שההאמר מזגזג בתוכו והלוחמים מבוססים בו. רק העלווה הצהובה־ירוקה של עצי האלון, שמכסים את המדרונות התלולים, צובעת מעט את הנוף; מזכירה מאוד את צבעי הדגל של גולני – שאנשי המילואים שלה מרכיבים את החטיבה שערוכה כעת להגנה על המדרונות הללו.
הטופוגרפיה ומזג האוויר הם אתגר רציני עבור הגברים והנשים שב־7 באוקטובר עזבו בית חם, משפחה, ומקום עבודה, ומאז הם נמצאים כאן כמעט ללא הפסקה. אבל האתגר האמיתי הוא חיזבאללה שיוזם משחקי מחבואים קטלניים ומארבי אש עם לוחמי החטיבה שהתגייסה במהירות ושתוך פחות מ־48 שעות הייתה ערוכה למנוע חדירה בגזרה הרגישה הזו.
אנשי החטיבה, שפגשתי במאהלים הקטנים המוסווים בתוך הצמחייה הסבוכה, היו גאים מאוד לספר לי על הגיוס המהיר עוד לפני שקיבלו הודעה בטלפון, ועל הציוד שהיה מוכן ותקין לכל פרטיו. "הייתה בעיה אחת", סיפר לי המג"ד, טל דן. "התגייסו כמעט 150% מהאנשים שבמצבת כוח האדם של הגדוד והציוד לא הספיק לכולם, אבל התגברנו גם על זה".
כעת ההיערכות שלהם מזכירה כמעט בכל את האופן שבו חיזבאללה התנהל בקרבת הגבול הישראלי: מאהלים קטנים מוסתרים בסבך וטובעים בבוץ, שמהם יוצאים למארבים ומהם משיבים אש, כשחיזבאללה מפגיז אותם במרגמות ובטילי נ"ט. מרכזי הכובד של המערך הזה הם המוצבים היושבים על הגבול ומוצבים נוספים שפרוסים על המדרון התלול של ג'בל רוס (שמו הערבי של הר דב) ומונעים איגוף של יישובי אצבע הגליל ממזרח.
חיזבאללה טוען שחלק ממורדות ההר, "חוות שבעא" הוא קורא להם, הוא אזור ריבוני לבנוני. פעילי הארגון אף הקימו שם שני אוהלים למרות שישראל והאו"ם טענו במפורש שמדובר בשטח סורי. עד 7 באוקטובר היססו בישראל לפגוע באוהלים האלה. כעת הם כבר לא שם. אנשי החטיבה דאגו לכך.
היה גם ניסיון חדירה באזור ההר שאנשי הגדוד של טל דן סיכלו, בשיתוף עם חיל האוויר. בניסיון הזה התגלתה תופעה מעניינת – חיזבאללה לא רק שפועל במערכה הנוכחית בשיתוף פעולה עם חמאס וארגונים פלסטיניים אחרים, אלא שנסראללה ייצר חלוקת עבודה ברורה: את החדירות מבצעים אנשי חמאס ופלסטינים שהתאמנו אצל כוח הקומנדו המיוחד רדואן של חיזבאללה, וכעת הם פועלים בשירותו.
גם הירי של טילים לעומק השטח בגליל מתבצע לרוב על ידי פלסטינים, בעוד שחיזבאללה מפעיל את הכטב"מים ואת רקטות ה"בורקאן". חלוקת העבודה הזו, לפחות בתחילת המערכה, היא עדות לרושם שחיזבאללה ניסה ליצור שבעצם הפלסטינים הם שפועלים נגדנו בסיוע לאחיהם ברצועת עזה, אבל לאט־לאט נחשפה גם תרמית זו וחיזבאללה כבר אינו מסתיר שהוא פועל נגדנו בעצמו ואף סופג אבדות.
ארבעה נפגעים ספגה החטיבה, רובם מאש חיזבאללה – בעיקר טילי נ"ט ורקטות ה"בורקאן", אבל מה שמפתיע באמת הן הסולידריות והמוטיבציה שאתה מזהה בקרב אנשי המילואים. ייתכן שזו השהות הממושכת ביחד של אנשים משני קצוות הקשת הפוליטית; הם לא רק קופאים בקור ביחד ונעליהם מתמלאות מים כשהם מבוססים בבוץ, הם גם צריכים להגן ולסמוך אחד על השני בקרב; אולי זה מה שגורם להם לחבב אחד את השני ולהימנע מוויכוחים.
את המוטיבציה להישאר במקום הקודר והקר הזה אפשר להסביר יותר בקלות אחרי אירועי 7 באוקטובר. כולם נחושים שאירוע אסוני כזה לא יחזור בצפון, בדרום ובמרכז, אבל הסולידריות הנחושה הזאת הפתיעה אותי, בעיקר כשחזרתי באותו ערב הביתה וראיתי את הדיווחים מישיבת הקבינט, שבה שרים עשו מארב זובור לרמטכ"ל. אין לי ספק שאם המערכת הפוליטית תמשיך להתנהל כך, זה יחלחל בסופו של דבר גם לגייסות בשטח, על כל המשתמע מכך.
לא הרחק מהר דב, עוד באותו יום, שוחחתי עם מפקד בכיר מאוד בגזרה. "אני מניח שחיזבאללה מכין לי הפתעות ואני מנסה לחשוף אותן לפני שהוא מבצע", הוא אמר כששאלתי אותו כיצד להערכתו יגיב נסראללה על חיסול סאלח אלעארורי וכמה מבכירי אנשיו בדאחייה בביירות. הקצין הבכיר היה משוכנע שנסראללה יגיב אבל בצורה מדודה, ותחזיתו התממשה בשבת. הנזק היה הפיך, ניתן לתיקון מהיר יחסית, ולא פגע ביכולות היחידה.
משני עברי גבול הצפון מתנהלת מה שמכונה "מלחמה מתוחמת" (כלומר לא מלחמה כוללת שבה כל העורף הישראלי יספוג מטחי רקטות, וכל שטח לבנון יהיה יעד להתקפות אינטנסיביות מהאוויר ומהקרקע של צה"ל). בשלב הזה שני הצדדים נזהרים שלא להסלים. האיראנים אינם רוצים שחיזבאללה יאבד את יכולותיו לסייע לאיראן אם תותקף בגלל פרויקט הגרעין שלה; נסראללה חושש מתגובת העדות האחרות וגם מהעדה השיעית אם גם בשעה קשה זו ללבנון הוא יחשוף אותה למתקפה ישראלית אינטנסיבית; ונסראללה גם יודע שישראל מוכנה וערוכה למלחמה כוללת שבה יהיה נזק לעורף הישראלי, אבל לבנון תחזור לתקופת האבן.
גורם נוסף שמשפיע מאוד על נסראללה הוא הצילומים של ההרס והסבל הסיטונאיים ברצועת עזה. מדיווחי התקשורת הלבנונית אפשר ללמוד שכל אזרחי לבנון ובכללם השיעים, תומכי חיזבאללה, מאוד חוששים מהישנות הסצנה הזו בלבנון. ישראל מעדיפה כמובן פתרון דיפלומטי שירחיק את חיזבאללה מהגבול, אבל צה"ל למעשה אינו ממתין שזה יקרה. כבר עכשיו מנהל צה"ל מערכה שבתחילתה הייתה הגנתית, אבל כבר מזמן היא מערכה לעיצוב "היום שאחרי".
במסגרת המערכה הזו צה"ל יוזם, כביכול בתגובה על התגרויות חיזבאללה, השמדה שיטתית של מערך התשתיות הצבאיות שהקים חיזבאללה בסמוך לגבול הישראלי. מדובר במתחמים מבוצרים משני סוגים: האחד, עמדות שממוקמות בשטח הפתוח מתחת לסבך הצמחייה ואמורות היו לשמש כנקודות היערכות לכוח רדואן, לקראת הסתערות לתוך שטח ישראל וגם לחיפוי באש מרגמות וטילי נ"ט על ההסתערות הזו. הסוג השני הם המתחמים בתוך כפרי דרום לבנון: מדובר בבתים של פעילי חיזבאללה או בנכסים שחיזבאללה שכר, כדי שישמשו כעמדות תצפית, איסוף מודיעין וירי נ"ט מתוך אוכלוסייה אזרחית. פיקוד צפון מיפה את האזורים האלה וכעת הוא פוגע בהם בצורה שיטתית וסדורה. תחילה נהרסו עמדות התצפית הסמוכות ממש לגבול ועכשיו פועלים נגד תשתיות גם בטווחים של בין 10 ל־40 קילומטר מהגבול.
חיזבאללה איבד עד היום כ־150 מפעיליו בעימות עם ישראל ועל כך נוספים עוד יותר מ־20 פלסטינים שפועלים בשירות חיזבאללה, אבל אותם הארגון אינו סופר רשמית בין אבדותיו. בנוסף, יותר מ־100 אלף מאזרחי דרום לבנון ברחו מכפריהם. ספק אם זה מנחם את תושבי יישובי הגליל העליון שנאלצו להתפנות, אבל ללא ספק זה מעיק על חיזבאללה.
אפילו נסראללה, באחד מנאומיו האחרונים, הודה שהוא הופתע מהקצב ומהקטלניות שבהם צה"ל חושף את חוליות הנ"ט וירי הרקטות שלו ופוגע בהן.
נסראללה מנסה לדבוק ב"משחק המשוואות" שניהל עם ישראל עד 7 באוקטובר, ומאחר שחיל האוויר פוגע בעמדות צבאיות של חיזבאללה בדרום לבנון, הוא רואה את עצמו חופשי לפגוע בבתי מטולה ובלולים של מושב דוב"ב. אבל מנאומי נסראללה ומהתנהלות כוחותיו בשטח עולה בבירור שהוא מחפש מוצא של כבוד מהעימות שחמאס גרר אותו אליו.
מה שנסראללה אינו מביא בחשבון הוא הלחץ שמפעילים מפוני יישובי הצפון על ממשלת ישראל. הם רוצים לחזור לבתיהם והם אינם מוכנים לעשות זאת עד שצה"ל לא ישנה מיסודו את מצב הביטחון, באמצעות הרחקה פיזית של חיזבאללה מהגבול, למרחק של מעבר לעשרה ק"מ.
כתוצאה מהלחץ הזה ייתכן מאוד שקבינט המלחמה המצומצם יורה לצה"ל לתמרן קרקעית ולפעול אווירית בתוך שטח לבנון עוד בטרם הושג הסדר מדיני. ההערכה של גורמים מוסמכים היא שגם במקרה כזה המערכה תישאר "מתוחמת" ולא תתפתח להסלמה רבתי.
