באפריל 1945 התחיל הקרב על ברלין; לכל בר דעת כבר היה ברור שגרמניה הנאצית גמורה ושכוחה הצבאי שבור לרסיסים. אף על פי כן, היטלר ומקורביו בבונקר המבוצר בלב ברלין היו משוכנעים ביכולתם לבלום את צבאות בעלות הברית הסוגרות על העיר. הם דחו בשאת נפש את הדרישה לכניעה ללא תנאים וויתור על שליטה בגרמניה. חטיבות אחרונות של הצבא הנאצי לסוגיו התארגנו מחדש ונלחמו בחירוף נפש מבית לבית, בהקרבה עילאית. ללחימה גויסו קשישים ונערים, ונהרגו כמו זבובים. הם היו מוכנים למות למען הפיהרר ולמען הנאציזם מוות חסר כל תכלית. אף עיר גרמנית לא מרדה ולא חיסלה בעצמה את שלטון הנאצים בה. בסקרים שערכו אז בחשאי שירותי המודיעין הבריטיים נמצא שיותר ממחצית מהגרמנים עדיין תומכים בהיטלר ומשטרו. הבריטים קראו את הסקרים, והשליכו אותם לפח.
ב־2 במאי, כיומיים לאחר התאבדות היטלר ורעייתו הטרייה אווה בראון, חתמו מפקדי הצבא הגרמני המובס על הסכמי כניעה ללא תנאי - והקרב על ברלין הסתיים. לפי הערכות שמביא ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור בספרו על נפילת ברלין, בין 16 באפריל ל־2 במאי 1945 נהרגו בקרב על ברלין בלבד כ־125 אלף מתושבי העיר. מתוך 150 אלף מבנים במרכזה של העיר, רק 18 אלף לא נפגעו בהפצצות ובהפגזות.
חמאס אינו ארגון נאצי, כלומר לא נציונל־סוציאליסטי, אך יש בהשקפת עולמו יסודות משותפים לנאציזם - וביניהם שלילה ודחייה של הליברליזם, ההומניזם והמודרנה, תאוות מוות, בוז לחיי אדם, מסירות עיוורת למנהיג, קנאות אמונתית, שנאת היהודים כמקור כל רוע בעולם ונתק של ראשי התנועה בתוך הבונקרים שלהם מההרס והסבל סביבם. בכך מזכיר הקרב על רצועת עזה יותר ויותר את הקרב על ברלין, שיכול היה להסתיים מהר מאוד לו הכירו מי שפתחו במלחמה בתבוסתם הבלתי נמנעת. לו יצאו מההזיה המסממת אל המציאות האכזרית בידיים מורמות, אוחזים דגלים לבנים, חיי 100 אלף ברלינאים באביב 1945 ו־20 אלף עזתים בסתיו 2023 היו ניצלים. הם שילמו את מחיר העקשנות המטורפת של שליטיהם.
לא עברו ימים רבים מנפילת ברלין, ותומכי הנאצים בעיר - וברייך השלישי כולו - התנדפו באוויר, התנערו מעברם. הסופר הגרמני הנס פאלאדה מתאר את המהפך המהיר של הציבור הגרמני בספרו "השיבה לברלין". גיבור הספר, ד"ר דול, רואה את השינוי וחושב לעצמו: "חכו, חכו, הרי רק לפני שלושה שבועות עוד צעקתם הייל היטלר, התרפסתם מול אנשי הס"ס וסידרתם לעצמכם משכורות במיליציות הצבאיות". פאלאדה כעס על מגפת השכחה שלקו בה בני עמו לאחר ששוחררו - לא בכוחות עצמם - מהנאציזם. הם חזרו למשפחת העמים, חוללו נס כלכלי, הקימו מדינה למופת והחלו חיים בשלום גמור עם כל שכניהם.
ובהקבלה, תבוסתו המלאה של חמאס תטיב עם הפלסטינים הן בשטחי הרשות והן ברצועת עזה ותחולל מפנה כלכלי, חברתי ולאומי בחייהם. חופשי מחמאס, העם הפלסטיני יהיה מסוגל להתנער מהזיותיו, לכונן את מדינתו הריבונית, לפתח את כלכלתו ולחיות בשלום עם ישראל. ישראל מצידה תחזור לתוואי ההצלחה והשגשוג בו התקדמה עשרות שנים. גם זה, לקח מההיסטוריה.
חופשי מחמאס, העם הפלסטיני יהיה מסוגל להתנער מהזיותיו, לכונן את מדינתו הריבונית, לפתח את כלכלתו ולחיות בשלום עם ישראל
