במוצאי שבת נכנסה פלוגה כ"ג במג"ב איו"ש לפעילות לסיכול טרור במחנה הפליטים ג'נין. בעיצומה של הפעילות, בסביבות השעה 01:00, אחד משלושת הרכבים איתם נכנסו עלה על מטען גחון שהוטמן בציר שבו נסעו. שלושה לוחמים נפצעו, והלוחמת סמ"ר שי גרמאי (19) נהרגה. אתמול בצהריים הובאה למנוחות בבית העלמין בכרמיאל, עיר מגוריה, מותירה אחריה הורים ושלושה אחים.
2 צפייה בגלריה
("נמשיך להילחם יחד עם האובדן". חברותיה של שי במג"ב על קברה, אתמול | צילום: גיל נחושתן)
"אני ישבתי ברכב שהיה מאחור. הרכב שבו ישבה שי עלה על שני מטענים, אבל לא נגרם לו נזק, והחלטנו לעשות פרסה", סיפרה סמ"ר מאיה ניקיץ, המפקדת והחברה של שי ז"ל. "חזרנו על הציר, הרכב של שי מוביל את השיירה, כמו שעשינו פעמים רבות. פתאום שמענו פיצוץ נוסף, והרכב שלהם פשוט נקרע. ראינו הכל מול העיניים. מפקד הכוח דיווח בקשר על הפיצוץ ושיש פצועים, ומיד עצרנו את הרכבים".
יחד עם שי ז"ל ישבו ברכב שלושה לוחמים נוספים. אחד מהם נפצע באורח קל, שני באורח בינוני ושלישי באורח קשה. "בלי לחשוב פעמיים מיד יצרנו עם הרכבים אזור מוגן לטיפול בפצועים", המשיכה מאיה, "המראות היו קשים. טיפלנו בהם תחת מטח אש כבד לעברנו, ותוך כדי אני וחבריי הלוחמים מטפטפים ירי לעבר מקורות הירי. המטרות היחידות שלנו היו שלא יהיו פצועים נוספים, ופינוי החברים שלנו במהירות לטיפול רפואי שיציל את חייהם".
הכוח הקפיץ מסוק, ולדבריה, חילופי האש התנהלו כ־40 דקות, עד לנחיתת המסוק ופינוי הפצועים - שהועברו לבית החולים רמב"ם בחיפה. "זה מרגיש כמו נצח כשממתינים בשטח לחילוץ, זה היה כמו סצנה מהסרטים", סיפרה. במהלך הפעילות דיווחו הפלסטינים על שישה מחבלים שנהרגו בהפצצה מהאוויר.
היא הוסיפה כי "ברגע שראיתי את המסוק התחלתי להבין מאיזו תופת יצאנו. לא פיתחתי ציפיות, רק קיוויתי לנס, שכולם יישארו בחיים. לצערי, רק אחרי שחזרנו לבסיס קיבלנו את הבשורה המרה ששי לא שרדה את הפציעה הקשה. באותו רגע התפרקתי בבכי".
מאיה ושי הגיעו יחד לפלוגה כ"ג לפני עשרה חודשים. מאיה כמפקדת, שי כלוחמת. עם נפילתה של שי עלה מספר חללי המשטרה מפתיחת המלחמה ל־60. "היא הייתה לוחמת מדהימה עם ברק בעיניים, חיוך כובש, מלאה בטוהר וטוב לב. בחורה אופטימית שאכפת לה מכל דבר, תמיד ראשונה לעזור ועושה הכל עד הסוף. היא הרגישה שהיא השכפ"ץ של המדינה".
היא מספרת בגאווה כי "בראש השנה שי קיבלה מצטיינת מח"ט חטיבת מנשה. זה הכי הגיע לה. היו לה הרבה תוכניות ומחשבות ליום שאחרי השחרור, היא חשבה להתגייס למשטרה הכחולה. אנחנו בפלוגה מנסים להתמודד עם האובדן והאבל, אבל ממשיכים קדימה. עוד הלילה אנחנו חוזרים לפעילות מבצעית לסיכול טרור, להגן על תושבי מדינת ישראל בדיוק כמו שי".
אפרים לאווי, קייס הקהילה האתיופית במחוז חיפה, תושב כרמיאל ומכרם של בני משפחת גרמאי: "שי הייתה ילדה מאוד נבונה וחכמה, מלאת גאווה במורשת שממנה הגיעה. ההורים שלה חינכו אותה לציונות ואהבת המולדת והמדינה. הוריה עלו לישראל בתחילת שנות השמונים והם מעורים בקהילה ובחברה".
