העונה החדשה של "שנות ה־90" באה אחרי ההצלחה המטורפת של הסרט "ההילולה" בקיץ האחרון. הסרט הביא מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע, אבל העלילה שלו באמת נראית עכשיו מעידן אחר. קומדיה שבמרכזה חטיפה לעזה לא הייתה יוצאת לאקרנים היום, אפילו לא הייתה נכתבת. לכן ספק אם נראה רפרנסים לסרט בעונה החדשה של הסדרה שעלתה אמש.
אם הסרט "ההילולה" שייך לגמרי לחיים של לפני 7 באוקטובר, אולי עליית העונה החדשה מסמלת את החזרה לשגרה. "קופה ראשית" חזרה לפרק מיוחד, ב"כוכב הבא" יש לפעמים שירים עם קצב ולא רק בלדות שמנסות לרגש, אז אין סיבה שהסיטקום המצליח מאוד של שלום אסייג לא יחזור למסך.
"שנות ה־90" היא גרסה יותר בוגרת מסדרת האם "שנות ה־80". יש גם ניסיון להפוך את דמותו של אסייג (בגילומו של בנו דניאל) למורכבת יותר. אב צעיר לילד שמנסה לפרוץ כסטנדאפיסט וגר אצל ההורים זאת בהחלט עלילה שיכולה להיות גם בסדרה של HBO. אבל "שנות ה־90" היא קודם כל קומדיה, עם הרבה מאוד דמויות (לפעמים יותר מדי), שנצמדת לפאנצ'ים שלה. אולי כי היא לא רוצה לאכזב את הצופים הנאמנים, שבהחלט הפכו אותה לקאלט.
"שנות ה־90" היא כבר פרנצ'ייז מצליח (מותג־על) עם סרט וכמה עונות טובות. חסר לה רק מחזמר כדי להשלים זכייה בכל התארים (זה עוד יגיע). אם היינו בארה"ב, היה לה גם ערוץ שמשדר רק את פרקי הסדרה 24 שעות וחוזה סגור לעשר עונות קדימה.
הסיבה ש"שנות ה־90" כל כך מצליחה היא שיש בה גרעין של אמת. שכונות רבות בישראל נראות בדיוק כמו בסדרה, עם אותן דמויות פחות או יותר ועם המתח העדתי (שבסדרה מטופל באמצעות הומור, שזאת אחלה דרך להתמודד עם זה בסך הכל). הטלוויזיה הישראלית העדיפה פשוט לא להראות שום ייצוג של זה, רצו את "מסעודה משדרות" כצופה אבל פחות רצו שהיא תככב על המסך. לכן אין פלא שעדיין יש צימאון רב לסדרות כמו "שנות ה־90", שהיא רק חלק מתיקון עוול של שנים ארוכות.
הדרך לתיקון הזה עוד ארוכה מאוד ולא בטוח שהוא יושג אי פעם. כל סדרה שעוסקת בעדתיות ישר מותקפת בטיעונים כמו "זה מיושן" ו"כמה אפשר?", אבל זה רק משום שלא נעים לנו להביט במראה.
בקטנה
כמה בכי וכמה נהי נשפך באולפן של שמעון ריקלין בערוץ 14 בגלל המינוי של אהרן ברק לשופט מטעם ישראל בבית הדין בהאג. צריך להעריך את המאמץ לבקר את המינוי, אבל במקביל לנסות לטשטש את המעורבות של נתניהו באירוע. ואם כבר שמו מוזכר, להצניע את זה כמה שיותר. הצופה התמים עוד עלול לחשוב שראש הממשלה לא קשור לאירוע, ושהמינוי של ברק נחת מהשמיים. אם כמובן ישראל תנצח בהאג, אז באולפן של ריקלין יחגגו את ההישג הגדול של נתניהו ויהללו את המינוי המבריק של ברק.
