השופט ה־16 בתביעה של דרום־אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג: אהרן ברק. כפי שפורסם לראשונה ב־ynet, נשיא בית המשפט העליון בדימוס הוא השופט שיצטרף להרכב מטעמה של מדינת ישראל. על צירופו החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו בהמלצת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה.
גם דרום־אפריקה - שהגישה את התביעה - תשלח לדיון שופט מטעמה: סגן נשיא בית המשפט העליון שלה לשעבר, דיקנג מוסנקה. הדיון יתקיים בימים חמישי ושישי השבוע.
לפי הנוהל, מהרגע שמדינה נתבעת היא רשאית לצרף שופט מטעמה להרכב 15 השופטים הנוכחי של בית הדין. את ישראל, שהחליטה באופן חריג להופיע בבית הדין, יכולים לייצג בדיון עד ארבעה נציגים, ואחד מהם שכבר נבחר הוא פרופ' מלקולם שואו, משפטן בריטי יהודי־ציוני בן 76. משרד המשפטים שכר את שירותיו של שואו, שמוכר כמומחה ותיק למשפט בינלאומי. הוא כבר הגיש לבית הדין הבינלאומי הפלילי עמדות שצידדו בישראל בסוגיות שנוגעות למעמדה של פלסטין כמדינה.
למעשה, ברק לא היה השופט הראשון שעליו חשבו בממשלה: בהתחלה הכוונה הייתה לא לפנות לאזרח ישראלי, אלא לאזרח זר בעל שיעור קומה שתומך בישראל. הבחירה הייתה בשופט אמריקאי בעל שם עולמי, אך הפנייה אליו לא הסתייעה - ואז הוחלט שברק הוא האיש הנכון. בין השאר נבחר ברק מכיוון שהוא נחשב לאישיות המשפטית הישראלית הידועה והמוערכת ביותר בעולם, וגם מאחר שהוא ניצול שואה, ולדבריו יהיה משקל סגולי גבוה שיוכל להשפיע על השופטים.
ניסיון עשיר בדין בינלאומי
עם זאת, ברמה המקצועית, ידיעותיו וניסיונו הרב של ברק הולמים בדיוק את המשימה אליה נשלח. ברק נחשב לאחד המומחים המשפטיים הבולטים בעולם בכל הקשור לחוק הבינלאומי לגבי טרור, ביטחון והתנחלויות. פסיקותיו הרבות בנושאי הביטחון הישראלי אל מול הטרור בראיית המשפט הבינלאומי, נלמדו בבתי ספר למשפטים ברחבי העולם ועל ידי ממשלות שהתמודדו בעצמן עם איומי טרור.
תקופתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נחשבת כתקדימית בכל העולם המערבי בכל הקשור להתמודדות משפטית עם סוגיות של טרור. פסקי הדין שניתנו בבית המשפט אז תרמו לפיתוח המשפט הבינלאומי בנושאי טרור וביטחון והוסיפו יוקרה רבה למערכת המשפט הישראלית. מעבר לכך, האמירות הברורות של בג"צ בנושאים כאלו ואחרים, משכנעות פורומים זרים למשוך את ידיהם מהעיסוק בנושא.
בית המשפט של ברק היה נחשב כ"שכפ"ץ" של ישראל נגד תביעות של מדינות לעומתיות וארגונים פלסטיניים. מאז שהוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי בתחילת שנות האלפיים, השתמשה ישראל בפסיקות של ברק כדי לדחות תביעות נגדה. העקרון עליו התבססה ישראל מכונה "המשלימות", ועל פיו אם מדינה עם מערכת משפט עצמאית בודקת תלונות ותביעות במסגרותיה, הדבר מייתר תביעות במוסדות שיפוט בינלאומיים.
כך למשל, הפסיקות של ברק בעניין גדר ההפרדה בין השטחים הפלסטיניים בגדה לישראל, הצילו את המדינה מהליכים שהחלו נגדה באירופה. גם פסק הדין שלו בפרשת הסיכולים הממוקדים השפיע על הדין הבינלאומי בכל הקשור לפגיעה במעורבים ולא מעורבים בלחימה.
פסיקותיו של ברק היוו השראה גם לארצות־הברית של אחרי 11.9. המחוקקים האמריקאים שעמלו אז במרץ על חקיקה למלחמה בטרור, אימצו נוסחאות מפסיקות של ברק בסוגיות כמו כליאת מחבלים, פגיעה בבלתי מעורבים ואיזון בין שמירה על ביטחון המדינה לשמירה על מערכת משפט עצמאית.
ברק, ניצול שואה, דיבר תמיד על הצורך של המדינה שהוקמה, לפעול כדין ועל חשיבותם של פורומים בינלאומיים בשמירה על זכויות האזרח גם בתקופות מלחמה וטרור.
נתניהו וברק שוחחו בעבר רבות על דאגתו של ראש הממשלה ללוחמה המשפטית המופעלת נגד ישראל וכיצד היא יכולה להתגונן ממנה. עניין נוסף שנתניהו נעזר בו בברק היה בתיווך לעסקת טיעון אפשרית במשפט הפלילי המתנהל נגדו. ברק אף פנה לפני כשנתיים ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וקרא לו לזרז את ההגעה להסכמות לעסקה.
הלו"ז, והטענות של דרום־אפריקה
דרום־אפריקה, נזכיר, טוענת שמעשי ישראל בעזה הם "רצח עם באופיים" - ושבכך הפרה ישראל את התחייבותה במסגרת האמנה למניעת רצח עם. הבקשה כוללת דרישה להוצאת צו ביניים שישעה לאלתר את הפעולות הצבאיות בעזה, ומנומקת גם בשורת התבטאויות שהשמיעו בישראל.
ישראל, שמסבירה את יציאתה למלחמה ברצועת עזה בזוועות 7 באוקטובר שבהן נרצחו 1,200 בני אדם, שוקלת בינתיים לתבוע את איראן וחמאס על רצח עם - ובמקביל את דרום־אפריקה, בגין "תמיכתה בארגון טרור".
דרום־אפריקה מתוכננת לטעון ביום חמישי הקרוב וישראל יממה לאחר מכן. חודש ימים לערך לאחר שמיעת הטיעונים, יוחלט אם להורות על צו ביניים לעצירת הפעילות הצבאית בעזה ואז ייקבעו מועדים להגשת טיעונים בכתב לגופו של העניין. ההליך כולו - עד מתן פסק הדין - שעליו אין ערעור - יכול להתקיים על פני שנים.
עיון במסמך התביעה המלא שהגישה דרום־אפריקה מעלה כי ההצדקות להגדרת מעשי ישראל כרצח עם באופיים מבוססות על התבטאויות בכירים בישראל, חברי כנסת, עיתונאים, מרצים, חיילים שלחמו בעזה, ואפילו זמרים. בכתב התביעה מוקדש פרק שלם שמכונה "ביטויים עם כוונה לרצח עם נגד העם הפלסטיני מצד גורמים רשמיים של מדינת ישראל, ואחרים".
לישראל, כך או כך, יש טיעונים משפטיים כבדי משקל לדחות את התביעה של דרום־אפריקה. אחד מהם הוא הטענה שאין מחלוקת בפורומים בינלאומיים שישראל לא ביצעה רצח עם בעזה, וכי אפילו דרום־אפריקה לא העלתה טענה כזו בעבר - וישראל גם לא נדרשה להגיב על טענה כזו. דרום־אפריקה היא מהתומכות הגדולות ביותר של הפלסטינים בקהילה הבינלאומית, והיא משמיעה שוב ושוב ביקורת על ישראל - תוך השוואת מאבקם של הפלסטינים לזה שניהלו השחורים נגד משטר האפרטהייד במאה שעברה.
כבר בשנת 2018 החזירה דרום־אפריקה את שגרירה מישראל, ומאז אין לה כאן שגריר. בחודש שעבר החזירה דרום־אפריקה את כל הדיפלומטים שלה מהארץ במחאה על התקיפות בעזה, והודיעה שהיא בוחנת את המשך היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. בהמשך החריף המשבר בין המדינות, ומשרד החוץ בירושלים הודיע על החזרתו להתייעצויות של השגריר הישראלי בדרום אפריקה.
