האמת מרה. כ־100 ימים אחרי תחילת המלחמה צה"ל לא מוטט את חמאס בעזה, לא הרחיק את חיזבאללה מגבול הצפון ולא שיחרר את 136 החטופים שנותרו ברצועה. אש רקטות נורית מפעם לפעם אל הנגב המערבי, אש כבדה נורית יום־יום אל הגליל העליון וחבלי ארץ שלמים נטושים. בה בשעה כ־250 אלף ישראלים עדיין מגויסים, כ־125 ישראלים הם פליטים, נתיבי השיט מאוימים ואתרים אסטרטגיים מותקפים. האחדות הלאומית נשחקת, הלגיטימיות הבינלאומית מתנפצת והמשק במצוקה. גם אחרי שכ־1,400 ישראלים איבדו את חייהם ו־12 אלף נפצעו, מטרות המלחמה לא הושגו וההכרעה רחוקה. כן, ננצח. ביחד ננצח. אבל הדרך לניצחון תהיה מאוד־מאוד ארוכה.
זה לב העניין: מלחמה ארוכה. מאז תש"ח ישראל לא חוותה מלחמה כל כך ארוכה. ישראל גם לא ערוכה למלחמה ארוכה. תפיסת הביטחון הלאומית, תוכנית העבודה הצה"לית והרוח הישראלית תמיד דרשו מלחמות הכרעה קצרות ומוחצות. איש לא התכונן כאן למלחמת שנים נוסח מלחמת העצמאות הראשונה או מלחמת העולם השנייה. גם מערכות המדינה וגם התודעה והנפש לא ערוכות לכך. אנחנו בטריטוריה לא מוכרת אשר כמוה לא ידענו 75 שנים.
הממשלה המכהנת לא מסוגלת להתמודד עם מלחמה ארוכה. מבחן לאומי עליון מהסוג שאנחנו עומדים בפניו דורש מדיניות חוץ נכונה, מדיניות כלכלית נבונה ואסטרטגיה כוללת אחראית ויצירתית. את כל אלה אי־אפשר להוציא אל הפועל כאשר קיצונים והזויים לופתים בצווארו של השלטון. מלחמת דמים ממושכת גם זקוקה להנהגה לאומית מאוחדת ומאחדת הנהנית מלגיטימיות פנימית ומלגיטימיות עולמית ומגלה שיקול דעת. ההנהגה הנוכחית בירושלים איננה כזאת. היא מפלגת את הישראלים, מנכרת את האמריקאים, מקוממת את הפלסטינים ומתגרה באומות העולם. באופן שיטתי ועקבי היא פוגעת בחוסן הלאומי ומסכנת את הביטחון הלאומי. כך שכדי לשרוד את המלחמה הארוכה וכדי לנצח במלחמה הארוכה חייב להתרחש בארץ מהפך. תנאי הכרחי לניצחון הוא ממשלה אחרת.
בעיה: הדרך למהפך עוברת בבחירות. בחירות אשר הנושא שלהן יהיה דם־על־הידיים יהיו כרוכות בהסתה, שנאה ואלימות. במשך חודשים סוערים מיליונים יגדשו את הרחובות, המדינה תהיה כמרקחה והממשל ישותק. גם השיקולים שינחו את הקברניטים יהיו שיקולים פוליטיים צרופים. בכל אותה עת האש לא תחדל. יהיה ירי רקטי בנגב ויהיה ירי כבד בגליל ומדי יום נקבור את מתינו. מהומת האלוהים שתתפתח בתוך ישראל תפתה שוב את אויבי ישראל. כך שהשאלה היא שאלה חדה: האם ישראל באמת יכולה לצאת למלחמת גוג ומגוג פוליטית כאשר רובצת לפתחה הסכנה של מלחמת גוג ומגוג אמיתית? האם אנחנו יכולים לקחת על עצמנו את הסיכון שכפי שמלחמת אחים המיטה עלינו אסון ב־2023, מלחמת אחים תמיט עלינו אסון כפול ומכופל ב־2024?
לבעיה יש רק פתרון אחד: ממשלה רחבה ואיכותית שהיא ממשלת אחדות אמיתית. בני גנץ ראש ממשלה חלופי; גדי איזנקוט שר לביטחון לאומי; יאיר לפיד שר חוץ; אביגדור ליברמן שר אוצר. ייצוג שווה לכל אחד משני הגושים בקבינט המלחמה, בקבינט המורחב, בממשלה ובעמדות המפתח בכנסת. ביטולם של שבעה משרדים מיותרים ומינויים של שרים חדשים, ראויים, המלווים במנכ"לים מקצועיים ומעולים. ובקיצור: מעבר מהיר לשלטון אחר ולמציאות פוליטית חדשה. מהלך חירום אשר מקים ממשלת חירום כלל־ישראלית המסוגלת לנהל מערכה כבדה.
בנימין נתניהו לא יאהב את ההצעה החדשה, שתרחיק ממנו את הקיצונים שעליהם ביסס את שלטונו. אבל אם כל המנהיגים של כל מפלגות המרכז יתלכדו סביב מתווה האחדות המהותית - יש סיכוי טוב שגם חרדים רבים וגם אנשי ליכוד הגונים יאמצו אותו. כך מצב של הפסד־הפסד יהפוך למצב של ניצחון־ניצחון. או שנזכה מיד לממשלה אחרת - או שהזעם של רוב הישראלים יכתוש את שלטון הקנאים עד דק. כך או כך, אפשר יהיה לצאת סוף־סוף מהמערבולת של הטירוף הפוליטי אל התנהלות אחראית ההולמת מלחמה ארוכה. מה שמונח על הכף הוא לא פחות מאשר עצם קיומה של המדינה.
