אם הייתה אמנה למניעת הפצת קיטש רדיואקטיבי, המפגש בין רוני קובן לראובן (רובי) ריבלין היה מביא את כל המעורבים להתייצב בפני טריבונל. קובן לא יוצא מהבית בלי 50 טון מחמאות, וגם אותן הוא מתקשה להוציא מפיו ללא החמצן שלו: הכרטיסיות. ריבלין לא נודע כאישיות מאופקת. לצפות בהם יחדיו זה כמו לקפוץ ראש לתוך חבית של דבש ודמעות.
אלא שקובן לא ניסה, ולו למראית עין, להתנהג כאילו שמולו נמצא אדם שגם מותר לאתגר. בין דברי החנופה על יחסיו של נשיא המדינה לשעבר עם שועי עולם להתרפקות השחוקה על ימיו בבית"ר ירושלים, לא הוזכר דבר וחצי דבר שהיה עלול להסב לו חלילה איזושהי אי־נחת. לא ייאמן, למשל, שבתוכנית שמתפארת בקיר ארכיון עתיר תמונות וגזרי עיתונות כדי לדגמן "עומק", לא הוזכר שריבלין הוא אבי הביטוי "כנופיית שלטון החוק", אחרי שסוכל המינוי שלו לתפקיד שר המשפטים ב־2001. מן הסתם, המשמעות היא שלא היו גם שאלות בנוגע למלחמה, הממשלה, ה"רפורמה" במערכת המשפט (שאותה ריבלין תקף בראיון לנדב איל בעיתון זה) והקשר ביניהן. יותר חשוב לשחזר את ההיכרות של ריבלין עם בת זוגו. שידור ציבורי במיטבו.
אפילו העיסוק המתבקש בהצהרה המפורסמת והשנויה במחלוקת, "בני עמי בחרו בדרך הטרור" (לאחר הפיגוע בכפר דומא), הייתה על דרך הכרוניקה ("אתה הופך להיות ממש אויב הימין הקיצוני") ולא כשאלה (לדוגמה: האם לא הייתה דרך אחרת לבטא את הסלידה מהפשע הנורא?) מצד שני, קובן ביטא את המילים "הפיגוע בָּדומא" כאילו שהכפר הוא אצטדיון כדורגל, כך שאולי לא צריך להגזים עם הדרישות.
אולם מה שחמור באמת הוא שקובן התפייט בפתיח על ריבלין כמי ש"נאחז היום בעוגן הממלכתיות וצופה בעיניים דומעות במפלגתו ובבכיריה מפליגים למחוזות אחרים", אבל בשיחה עצמה התברר: לא דובים ולא זבובים. על ראש הממשלה אמר ריבלין ש"נתניהו מסייע לכל מי שמסייע לו, והדבר יכול להשתנות מרגע לרגע" (שוקינג), "נתניהו הוא פוליטיקאי חד־משמעית" (זה עבר צנזורה?) ו"הכרת הטוב אצל פוליטיקאי היא דבר מאוד־מאוד פלקסבילי" (ריבלין, כידוע, עסק בהוראת פילאטיס).
בהמשך, כשקובן טינף על הליכוד ושאל את ריבלין אם התקשר לנתניהו כדי לשאול "מה אתה עושה למדינה שלנו, ביבי, זה ייגמר רע" (הכניסו כאן גלגול עיניים), המרואיין הסתתר מאחורי חיסיון נשיא-ראש הממשלה. כלומר אם ריבלין "צופה בעיניים דומעות במפלגתו" וכו', זה לא קרה בשיחה עם קובן. מה שכן, כשהגיעה השעה לקפל את בסטת הליקוקים וקובן אמר לריבלין "זה היה מרתק", בהחלט היה אפשר לבכות מצחוק.
