אזהרה: הכתבה כוללת עדויות גרפיות ותוכן קשה לקריאה
בשעה שבישראל נערכים לדיונים שיתחילו הבוקר בבית הדין הבינלאומי בהאג בעקבות עתירת דרום־אפריקה נגד ישראל, במרחק אווירי של 3,300 קילומטרים משם ממשיכים לתעד במכון לרפואה משפטית באבו־כביר את הפשעים הרצחניים של מחבלי חמאס.
4 צפייה בגלריה
yk13754587
yk13754587
(עצמות אדם שנדקר, נורה, נדרס ונשרף | צילומים: אביגיל עוזי)
בתוך מבנה מיושן בדרום תל־אביב שצר מלהכיל את הגופות והזוועות, מספרות העצמות ותמונות ההדמיה את שיטות הרצח של מחבלי נוח'בה של חמאס, באכזריות חסרת תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל. בין היתר, תועדה נערה שנורתה בראשה מטווח אפס ואז נכרת ראשה. צילום הדמיה אחר חשף כיצד המחבלים שרפו אדם שקודם לכן דקרו אותו, ירו בו ודרסו אותו. בתמונה מזוויעה נוספת, ניתן לראות אנשים שנכפתו בידיהם באזיקוני פלסטיק ואז נורו כשניסו להגן על ראשם. כשלא היו אזיקונים, קשרו המחבלים את קורבנותיהם בכבלי חשמל שעקרו ממכשירים. סימני הירי ניכרו על ידיהם החשופות, לעיתים של אנשים מבוגרים.
4 צפייה בגלריה
yk13754580
yk13754580
כשלא היו אזיקונים, קשרו המחבלים את קורבנותיהם בכבלי חשמל | צילום: אביגיל עוזי
התוכן בכתבה זו קשה לקריאה, אך הבאתו לציבור ביום שבו ישראל נאלצת להתגונן בבית הדין בהאג בגלל מלחמה שנכפתה עליה באכזריות חסרת תקדים היא בעלת ערך רב.

"נאחזים בכל רסיס ועצם"

"זה רוע מזוקק", מעיד ד"ר חן קוגל, מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית, בביקור השני שערכנו במקום מאז 7 באוקטובר. 30 שנות עבודתו בפתולוגיה, לא הכינו אותו למראות המחרידים שממשיכים להיחשף במכון. "ראיתי כבר את כל צורות הרצח - בירייה, בדקירה, בחנק, במה לא. אבל התעללות כזו, כפי שעברה גופתו של הבחור הצעיר הזה (שנורה, נדקר, נדרס ונשרף), לא יכולתי לדמיין אפילו. לא מדובר בווידוא הריגה, אלא ברשעות צרופה שנועדה בכל דרך, להשחית כל זכר מהבן אדם".
הראיות מזירות הטבח ממשיכות להגיע, אם כי בהיקפים קטנים מכפי שהיו בהתחלה. בחודש שעבר התקבלו במכון 143 שקיות פלסטיק ובהן שברים ורסיסי עצמות, "האתגר המקצועי של עובדי המכון הוא לזהות רק באמצעותם את האדם. מאמץ הזיהוי נמשך כל הזמן, אם כי בעצימות נמוכה. מפנים הריסות ומוצאים עצמות. אנחנו נאחזים בכל פירור, רסיס ועצם שמאפשרים פענוח", מציין ד"ר קוגל.
4 צפייה בגלריה
yk13754639
yk13754639
"בכל שקית של עצמות אני מחפשת עדויות". עצמות שנמצאו בזירת הטבח | צילום: אביגיל עוזי
בראש המעבדה המשפטית המאפשרת זיהוי באמצעות חלקי עצמות, עומדת האנתרופולוגית המשפטית מיכל פיר. היא התמודדה עם כמויות בלתי נתפסות של ראיות, כמעט לבדה, לעיתים בסיוע של מתנדבים. המכון הלאומי לרפואה משפטית, שכפוף למשרד הבריאות, נפל קורבן למדיניות הרעבה תקציבית ארוכת שנים, אף שהוא הגוף הלאומי היחיד המורשה לספק שירותי רפואה משפטית בישראל.
4 צפייה בגלריה
yk13754568
yk13754568
ד"ר חן קוגל עם שקים ובהם חלקי גופות | צילום: אביגיל עוזי
"אני האנתרופולוגית (הראשית והיחידה) של המכון לרפואה משפטית", מספרת מיכל פיר, "עליתי מארה"ב כסטודנטית לפני חמש שנים, מתוך כוונה להשלים בישראל את עבודת הדוקטורט שלי". כעת היא נעזרת בפרופ' טל סימון, אנתרופולוגית משפטית אף היא, שנולדה בארץ ופיתחה את הקריירה שלה עתירת הידע בארה"ב. "הרומן שלי עם ישראל נמשך לפי תקופות. עליתי בשנת 1984 ישר לקיבוץ יהל בערבה ובשנת 1987 טסתי לארה"ב להשלים דוקטורט". מאז צברה ניסיון רב בזיהוי עצמות והתאמתן לפרופיל אנטומי של אדם, כשהתנדבה באזורים של אסון לאומי על פני הגלובוס. "כששמעתי מה קרה כאן באותה שבת נוראית הגעתי להתנדב במכון. אמרתי לעצמי, איך אני יכולה לשבת בשקט בווירג'יניה, כשרוצחים את העם שלי?" בגלל ההתחייבות שלה באוניברסיטה, היא טסה חזרה להשלים סמסטר לסטודנטים שלה ובאמצע דצמבר חזרה שוב להתנדב במכון.

"כל זיהוי זה עולם ומלואו"

המעבדה האנתרופולוגית, כמו יתר אגפי המכון, ממוקמת בשני חדרים קטנים, במבנה ישן שרחוק מלכבד את מלאכת הקודש שנעשית בו. בעודנו משוחחים עם מיכל פיר, מבקשים ממנה לפתוח שקית ולזהות אם מדובר בעצמות אדם או בעל חיים. עבורה, זו שגרת חיים.
"תחנת הזיהוי הראשונה שעוברת עצם אחרי שאני מוציאה אותה מהשקית הלבנה, היא על שולחן העבודה. אני מודדת אותה ומעריכה אם מדובר בזכר או בנקבה, גיל וגובה משוערים במטרה לבנות את הפרופיל הביולוגי שיתאים לנעדר", מתארת פיר. מעצם ניתן להפיק מידע נרחב, כולל סוגי מחלות. "העצם או שבר ממנה, מספרים לנו אם היא שייכת למי שחלו בסרטן מסוג מסוים, מאוסטאופורוזיס, האם היא ניזוקה כתוצאה מחבלה ועוד".
מעצם טרייה ניתן לקחת דגימה ולהעביר אותה למעבדה לזיהוי הדנ"א שלה. "אבל חלק ניכר מהעצמות שהגיעו וממשיכות להגיע אלינו, נשרפו בטמפרטורה של 700 מעלות, שמכלות את כל החומר האורגני ומונעות כל אפשרות לזיהוי".
למרות הקשיים, מאמץ הזיהוי נמשך במרץ: "בכל שקית של עצמות אני מחפשת עדויות. למשל, לאיזה חלק בגוף היא שייכת וזה נותן אינדיקציה לזיהוי. זה לא פשוט כמו שזה נשמע כיון שלפעמים, בתוך שקיות עם עצמות אדם, אני מוצאת גם עצמות של בעלי חיים". מאז יום האסון ב־7 באוקטובר, הפיקה המעבדה לאנתרופולוגיה משפטית, זיהוי של 12 עצמות. זה רק נשמע מעט, עבור כל משפחה שיקירה זוהה - זה עולם ומלואו.
העבודה במכון מתבצעת בארבעה שולחנות נתיחה בסך הכל. "זה מאוד בעייתי וגורם לפיגור ניכר בעבודה ובכלל", מתאר ד"ר קוגל בכאב, "תנאי המכון לא מאפשרים לנו לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של ישראל ובנוסף, קיים חוסר פרופורציה משווע בין רמת הידע לבין איכות המבנה".

"מעדות לעדות הרוע עולה"

המכון שוכן בבניין מיושן בן 100 שנים ומשווע לעוד תקציבים ותקנים. העומד בראשו, ד"ר חן קוגל, פתולוג עם מוניטין בינלאומי, זועק כבר שנים על התקציבים הדלים. בשבוע שעבר, כפי שנחשף ב”ידיעות אחרונות”, התריע ד"ר קוגל בשיחה קשה עם הנהלת משרד הבריאות כי בתנאים הללו הוא יתקשה להמשיך בתפקידו. ולמרות הכל, בעבודה בתנאי לחץ ונגד השעון, שבר צוות המכון שיא עולמי בזיהוי 99.5 אחוז מהנעדרים.
בחדרו, חושף בפנינו ד"ר קוגל תיעוד נדיר של פשעי המלחמה שביצעו מחבלי חמאס. "מהערימה המפויחת, הצלחנו לזהות עצמות ארוכות ועצמות גולגולת, שלוש כפות רגליים שמאליות ושתי ימניות, ומכאן המסקנה המדעית היא שמדובר בשלושה אנשים, שנקשרו יחד, נורו מטווח מגע ונשרפו".
מעדות לעדות, עולה רף הרוע והרצחנות. אחד הצילומים הקשים ביותר הוא תמונת גופת נערה שנורתה מטווח אפס בראשה. אחרי מותה, כרתו המחבלים את הראש. במסגרת תפקידו, נאלץ ד"ר קוגל לצפות גם בסרטונים רבים של זוועות המחבלים. הוא חבר בוועדה שהצליחה לקבוע מוות של נעדרים בהיעדר גופה על סמך הערכות שמתבססות גם על צפייה באותם סרטונים.
"אחד הסרטונים שהכי זיעזעו אותי היה של אזרח זר שעבד באחד מקיבוצי העוטף. ממצלמות האבטחה הוא נראה משוחח עם רוצחיו. כנראה התחנן על חייו, אבל הם משכו אותו החוצה מהרפת ונעצו סכין ענקית בבית החזה שלו שיצאה מהגב ואחר כך גם ירו בו. כשנחשפתי לראשונה לזוועה הזו, אני זוכר שאמרתי לעצמי, מה יש להם? הם לא רואים שהוא לא ישראלי? יש להם איתו סכסוך מוקדם? למה רצחו אותו ובכזו אכזריות?" תוהה ד"ר קוגל.
והזוועה עולה מדרגה, בתמונות של גופות שנקשרו באזיקונים או בכבלי חשמל, שכנראה משכו המחבלים ממכשירים שמצאו בבית ואז ירו בראשם מטווח אפס. "מזעזע גם התיעוד הבא, שמשקף אנשים שמבהלה ומאימה מהמחבלים ששעטו לעברם, רצו להתגונן והניחו את כפות הידיים שלהם על העיניים, ואז ירו להם בכפות הידיים. מדובר בשנאה, ברשעות עמוקה, בביזוי. אני חשוף למקרי רצח רבים, אבל מי קושר אדם לאנשים נוספים, יורה בכולם ושורף אותם? איזה רוצח נתעב עושה גם וגם וגם? זה רוע מזוקק", אומר ד"ר קוגל.
התמונות והתיאורים הקשים מנשוא, יצטרכו לעמוד בעת הקרובה במוקד הקייס הישראלי בבית הדין הבינלאומי בהאג. אל מול הניסיון הציני להאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה, תידרש ישראל לחשוף מצידה את פני הרשע של חמאס ואת פשעי המלחמה שביצעו המחבלים - שרצחו וביזו את המתים הרבה אחרי שלא יכלו לעשות דבר.